לקוראי:

אוֹי לִי, עַל חוֹחִים שִׁירִי מַצְבִּיעַ
אַךְ תְּצַפֶּה לְקוֹרֵא, הַמֵּצִיץ מִן הַחֲרַכִּים,
שֶׁאֵלָיו (לַמְרוֹת רֹעַ בְּשׂוֹרוֹת וַחֲרוּזִים)
צוּרַת הַשּׁוֹשָׁנָה תּוֹפִיעַ…

יוֹם יוֹם וְסִמָּנָיו,
שָׁבוּעַ שָׁבוּעַ וְאוֹתוֹתָיו.

לִפְנֵי הַבְּחִירוֹת אָמְרָה לִי מִי:
כָּל מַה שֶׁיִּפְגֹּש אוֹתָךְ הַשָּׁבוּעַ, רִשְׁמִי.

דָּבָר רִאשׁוֹן לֹא בִּשֵּׂר לִי טוֹב:
בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי תַּרְגּוּם לִכְתֹּב

שֶׁל פּוֹאֶמָה מְפֹרֶטֶת עַל הַשּׁוֹאָה–
מְחַבְּרוֹ לֹא הָיָה שָׁם, אַךְ דִּמְיוֹן לוֹ הָיָה

וְהוּא תֵּאֵר בִּצְבָעִים חֲיִים
אֵיךְ גָּוְעוּ בִּשְׁחִיטָה, בָּרָעָב, בַּקּוֹר, בַּמַּגֵפָה, בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם

וּדְבָרָיו עוֹרְרוּ פַּחַד שֶׁחָדַר בִּי עַד עֶצֶם
כִּי שָׁאַלְתִּי עַצְמִי: הַאִם אֲנַחְנוּ, בְּעֶצֶם,

טוֹבִים מֵהֶם, אֲשֶׁר לִפְנֵי
הַקַּטַסְרוֹפָה חָיוּ חַיִּים רְגִילִים לְגַמְרֵי?

אָמְנָם לָנוּ יֵשׁ צָבָא וּמְדִינָה
אֲבָל אִם אֵלֶה אִבְּדוּ אֶת רְצוֹן הַהֲגָנָה….?