והראו לו הכסא, וראה שהוא גבוה מאד וכו’. והלך אצל הכסא, והסתכל והתבונן … וראה שחסר מן הכסא למעלה איזה שושנה (היינו “רייזילי”)… והסתכל יותר וראה, שזאת השושנה, שחסר למעלה מן הכסא, היא מונחת למטה בכסא, וצריכין לקח אותה משם ולהניחה למעלה …. לקח השושנה מלמטה ותחבה למעלה, וכן כל הדברים הנ”ל, לסדר כלם בסדר הראוי כנ”ל. ואז התחילו כולם לנגן נגון הנפלא מאד, ועשו כולם הפעלה הראויה להם.

—רבי נחמן, “מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו”

אפולוגיה

אוֹתִי הוֹכִיחוּ כִּי בְּנֶאֱמָנוּת
תֵּאַרְתִּי אֶת מַצָּב מְדִינָתֵנוּ
בָּהְ אֵיבַת הַנָּכְרִי וּמַרְדָּנוּת
פְּנִימִית חוֹתְרוֹת יַחַד לְכַלּוֹתֵנוּ;
הִזְכִּירוּ לִי שֶׁכָּל מַה שֶׁהַּשֵּׁם
עָשָׂה לְטוֹב עָשָׂה, וּמְצֻוִּים
אֲנוּ מִפְּגַם הָאָח לְהִתְעַלֵּם
וְלֶאֱהֹב גַּם אֶת הַחַיָּבִים.
אַךְ בָּאתִי לְהַמְחִישׁ אֶת הַמֵיצָר
מִמֶּנּוּ הַקְּרִיאָה צְרִיכָה לַעֲלוֹת!
אוּלַי לְשֵׁם כַּךְ אֱלֹקִים יָצַר
מְצוּקָתֵנוּ זוֹ — לְמַעַן גַּלּוֹת
בָּנוּ תְּפִלָּה שֶׁתַּעְפִּיל, תַּחֲשׂף
אֶת הַבִּינָה שֶׁתְּתַקֵּן, סוֹף סוֹף!

וְחוּץ מִזֶּה – אוֹי לִי, עַל חוֹחִים שִׁירִי מַצְבִּיעַ
אַךְ תְּצַפֶּה לְקוֹרֵא, הַמֵּצִיץ מִן הַחֲרַכִּים,
שֶׁאֵלָיו (לַמְרוֹת רֹעַ בְּשׂוֹרוֹת וַחֲרוּזִים)
צוּרַת הַשּׁוֹשָׁנָה תּוֹפִיעַ…

*

יוֹם יוֹם וְסִמָּנָיו,
שָׁבוּעַ שָׁבוּעַ וְאוֹתוֹתָיו.

לִפְנֵי הַבְּחִירוֹת אָמְרָה לִי מִי:
כָּל מַה שֶׁיִּפְגֹּש אוֹתָךְ הַשָּׁבוּעַ, רִשְׁמִי.

דָּבָר רִאשׁוֹן לֹא בִּשֵּׂר לִי טוֹב:
בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי תַּרְגּוּם לִכְתֹּב

שֶׁל פּוֹאֶמָה מְפֹרֶטֶת עַל הַשּׁוֹאָה–
מְחַבְּרוֹ לֹא הָיָה שָׁם, אַךְ דִּמְיוֹן לוֹ הָיָה

וְהוּא תֵּאֵר בִּצְבָעִים חֲיִים
אֵיךְ גָּוְעוּ בִּשְׁחִיטָה, בָּרָעָב, בַּקּוֹר, בַּמַּגֵפָה, בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם

וּדְבָרָיו עוֹרְרוּ פַּחַד שֶׁחָדַר בִּי עַד עֶצֶם
כִּי שָׁאַלְתִּי עַצְמִי: הַאִם אֲנַחְנוּ, בְּעֶצֶם,

טוֹבִים מֵהֶם, אֲשֶׁר לִפְנֵי
הַקַּטַסְרוֹפָה חָיוּ חַיִּים רְגִילִים לְגַמְרֵי?

אָמְנָם לָנוּ יֵשׁ צָבָא וּמְדִינָה
אֲבָל אִם אֵלֶה אִבְּדוּ אֶת רְצוֹן הַהֲגָנָה….?

יוֹם יוֹם וְסִמָּנָיו.
שָׁבוּעַ שָׁבוּעַ וְאוֹתוֹתָיו.

טוֹב, וְיוֹמַיִם לִפְנֵי הַבְּחִירֹות הִגִּיַע לְבֵיתִי
סֶט “זֹהַר מָתֹק מִדְּבָשׁ” לְפִי הַזְמָנָתִי,

שֶׁאוּלַי לִקְרֹא אוֹתוֹ אֶגְמֹר
בְּאֶמְצַע הַגִּלְגּוּל הַבָּא, אִם ה’ יִשְׁמֹר

אֶת הָעוֹלָם עַד אָז, וּמַה אָבִין?
אֲבָל מַשֶּׁהוּ מוֹשֵׁךְ אוֹתִי אֶל הַמִּסְתּוֹרִין,

וְהִתְחַלְתִּי לִקְרֹא, וּבַפֵּרוּשׁ בִצְבֵּץ לִי מִשְׁפָּט:
“בִּינָה..תַּמְתִּיק אֶת דִּינֵי הַמַּלְכוּת”.  אֲנִי כִּמְעַט

בְּטוּחָה שֶׁהַמְחַבֵּר לֹא הִתְכַּוֵּן
לוֹמַר: אִם נַעֲמִיק לְהִתְבּוֹנֵן

בְּמֻרְכָּבוּת הַמַּצָּב, אוּלַי תּוֹפִיעַ דֶּרֶךְ  מוֹצָא –
קָרָאתִי אוֹתוֹ, כְּדַרְכִּי, לְאוֹר הַדָּבָר שֶׁאֲנִי רוֹצָה.

אֲגַב, בַּיָּמִים הָאֵלֶה הָיָה לִי עוֹד שִׂיחַ
שֶׁהִסְתַּיֵּם בִּקְבִיעַת חֲבֶרְתִּי: “הַמָּשִׁיחַ

יָבֹא עוֹד מְעַט, וְאָז הַכֹּל יִהְיֶה נָהִיר”
וְהִתְאַפַּקְתִּי וְנִמְנַעְתִּי לְהַזְכִּיר

שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹאָה הָיוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ דָּבָר…
אִם אִי אֶפְשָׁר לְהוֹעִיל, לָמָּה לְהוֹסִיף צַעַר?

אֲבָל מְעַנְֵין, יוֹמַיִם-שְׁלֹשָׁה אַחֲרֵי כֵן
קָרָאתִי בְּ”נֶצַח יִשְׂרָאֵל” שֶׁאָכֵן

מִצִּדּוֹ מָשִׁיחַ יָבֹא כָּל יוֹם, כִּי הוּא מֵעֵבֶר לַזְּמָן,
אַךְ לְמַעֲשֶׂה יָבֹא רַק כְּשֶׁהַמְקַבֵּל יִהְיֶה מוּכָן;

וְאִם לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר,
אוֹסִיף: מִכֵּיוָן שֶׁהַמְקַבֵּל הוּא בָּשָׂר

וַדָּם, קָשׁוּר בַּזְּמָן, אָז יֵשׁ וַיֵּשׁ
מָקוֹם לָאָדָם לִפְעֹל, וּכְדָאי לְהִתְעַקֵּשׁ.

מַה עוֹד, בַּהֶקְשֵׁר הַזֶּה, אָמַר מהר”ל?
שֶׁלַּמַּשִּׁיחַ אֵין חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה, לָכֵן הוּא כְּמוֹ חוֹלֶה וְדַל.

וְעַכְשָׁו נִגַּשׁ אֵלַי יְדִידִי הַוָּתִיק, פָּאוּל צֶלָן,
וְאָמַר לִי: “לָכֵן הַמְקַבֵּל צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּכָן

לָצֵאת מִן הַזְּמָן, לְהִתְרַחֵק מִכָּל מַה שֶׁהִקְנָה לוֹ יֻקְרָה
בָּעוֹלָם הַזֵּה, בְּדַרְגּוֹת הַחֶבְרָה,

לִמְסֹר עַצְמוֹ לִהְיוֹת נִדַּח וּמְנֻדֶּה,
כִּי זֶהוּ מְחִיר הָאֱמֶת לְמִי שֶׁבָּהּ יוֹדֶה”.

וְלַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי הוּא צוֹדֵק בְּוַדָּאי:
Finita la commedia , רַבּוֹתַי!

יוֹם יוֹם וְסִמָּנָיו
שָׁבוּעַ שָׁבוּעַ וְאוֹתוֹתָיו.

עוֹד דָּבָר קָרָה, אָמְנָם זֶה אִישִׁי יוֹתֵר:
בְּשַׁבָּת תִּשְׁעָה בְּאָב הִתְחִיל אֶצְלִי לְהִתְחַבֵּר

שִׁיר בּוֹ עָלְתָה שָׁלֹש פְּעָמִים הַשּׁוֹשָׁנָה
בְּקֶשֶׁר לְקוֹרְאֵי צֶלָן, שֶׁאֲנִי מִתְעַנָּה

כְּבָר שָׁנִים בְּנִסָּיוֹן לְצָרֵף אוֹתָם אֵלַי –
הַבְּעָיָה הִיא שֶׁהֵם כַּנִּרְאֶה מִסְתַּכְּלִים עָלַי

מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, רַוָּקָה זְקֵנָה הֲזוּיָה,
מַשֶּׁהוּ כַּזֶּה, וּמִצַּד שֵׁנִי בְּזוּיָה

שִׁירָתוֹ בְּעֵינֵי צַדִּיקִים, כִּי יְדִידִי הַוָּתִיק
לְפִי קְנֵה מִדָּה שֶׁלָּהֶם לֹא הָיָה צַדִּיק,

הוּא יָרַד, נַגִּיד, לַקְּלִפּוֹת, שָׁם אוֹתִי דָּלָה,
כְּלוֹמַר נִסִּיתִי לַעֲלוֹת, אַךְ נִשְׁאַרְתִּי דַּלָּה…

אָז בַּיּוֹם בּוֹ סִיַּמְתִּי אֶת הַשִּיר הִגִּיעָה מַתָּנָה —
קְֻפְסַת מַמְתָּקִים — וְעַל גַּבֵּי הַקֻּפְסָה שׁוֹשָׁנָה

מִמֶּשִׁי. וַּבַדַּף הָרִאשׁוֹן שֶׁל “מָתֹק מִדְּבָשׁ”
מָצָאתִי – לִי זֶה הָיָה חָדָשׁ

אַף עַל פִּי שֶׁבְּסֵמֶל הַשּׁוֹשָׁנָה
עָסַקְתִּי כְּבָר מֵעַל לַחֲמִישִׁים שָׁנָה—

“כִּי מִסְפַּר שׁושָׁנָ”ה אֶסְתֵּ”ר”!
אָז אוּלַי שׂוּמָה עָלַי לַתֵּת הֶסְבֵּר

לַסֵּמֶל הַזֶּה בְּהֶקְשֵׁר
הַחוֹחִים הַצּוֹמְחִים הַיּוֹם בְּפוֹרִיּוּת-יֶתֶר.

*

כָּכָה, בַּחֲרוּזִים צוֹרְמִים, כָּתַבְתִּי,

כִּי דַּל כֹּחִי לְנֹכַח הַנּוֹשֵׂא.

עוֹלוֹת עַל דַּעְתִּי שׁוּרוֹת שֶׁל שֶׁקְסְפִּיר

How with this rage shall beauty hold a plea

Whose action is no stronger than a flower

—הִנֵּה, מָצָאתִי בַּתַּרְגּוּם שֶׁל בְּרוֹיָדא:

אֵיכָה יוּכַל הַיֹּפִי לַחֵמָה,

   אֲשֶׁר כּוֹחוֹ לֹא רַב מִכַֹּח וֶרֶד?

אַתֶּם רוֹאִים? אֶת הַמִּלָּה “flower”

שֶׁפֵּרוּשׁוֹ סְתָם “פֶּרַח” הוּא תִּרְגֵּם

כְּ-“וֶרֶד” – שֵׁם אֲחֵר לְ”שׁוֹשָׁנָה”!

אֲלֹקֵי הָרוּחוֹת! אִם אֵין אַתָּה זוֹרֶה

כָּאֵלֶה סִמָּנִים, הֲרֵי תָּעִיתִי

מֵאָז נַפְשִׁי דִּמְתָה לְהִתְעוֹרֵר.

מִכָּאן וַהָלְאָה אֲנַסֶּה לִשְׁמֹר

עַל קֶצֶב הַפֶּנְטַמֶטֶר, אוֹתוֹ

תָּפְסוּ מְשׁוֹרְרֵי שְׂפַת אֲבוֹתַי

מִדֵּי דַבְּרָם בְּכֹבֶד רֹאש. הוֹ אֱלֹקִים,

לָמָּה לִי לֹא נַתַּתָּ כִּשָּׁרוֹן

שֶׁל דַּנְטֶה, לְפַחוֹת?  הֲרֵי דָּרוּש

כֹחַ כַּזֶּה, לִיצֹר סִמָּן בּוֹהֵק

כָּל כַּךְ, שֶׁגַּם הָעִוָּרוֹן יִרְאֶה.

אֶפְשָׁר רַק לְנַסּוֹת. ה’ יַשְׁלִים.

הַשּׁוֹשָנָה: הִנָּהּ צוּרָה קוֹנְצֶנְטְרִית,

עָלִים רַבִּים לָהּ, הַמְסֻדָּרִים

סְבִיב נְקֻדַּת הָאֶמְצַע, שֶׁדַּרְכָּהּ

ּמוּבָל לְשַׁד חַיִּים אֶל הֶעָלִים

שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם כְּמוֹ שָׁלֵם

בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל אִם יִסָּתֵם

אוֹ יִנָּתֵק אוֹתוֹ צִנּוֹר סָמוּי

הַמְחַבֵּר אוֹתוֹ אֶל הַמֶּרְכָּז,

לֹא תַּאֲרִיךְ יָמִים רַעֲנָנוּתוֹ.

(לְפִי חַכְמֵי מַדַּע, כָּל מַעֲרֶכֶת,

כָּל סֵדֶר, מִתְקַיֵּם בִּזְכוּת אֶנֶרְגִּיָה

שֶׁאֶל תּוֹכוֹ שׁוֹפַעַת מִבַּחוּץ,

וְאִם מִן הַמָּקוֹר הוּא מִתְנַתֵּק

חָל בּוֹ הֶפְסֵד וְהִתְפָּרְקוּת, וְכָאן

מַסְכִּים מַדַּע הַטֶּבַע עִם הַדַעַת

שֶׁל מַשְׂכִּילֵי הַדָּת הַטּוֹעֲנִים

שֶׁהַבּוֹרֵא כָּל רֶגַע מְקַיֵּם

אֶת הַבְּרִיאָה, שֶׁבִּלְעֲדי שִׁפְעוֹ

הַבִּלְתִּי פּוֹסֵק, מַהֵר תָּשׁוּב לַתֹּהוּ.)

וּלְמָשָׁל זֶה נִמְשָׁלִים רַבִּים.

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בּוֹ סֵמֶל אִישִׁיּוּת

בַּעֲלַת הַרְבֵּה כּוֹחוֹת וְכִשְׁרוֹנוֹת

וּדְאָגוֹת וְעִנְיָנ ִים רַבִּים

לְכִוּוּנִים שׁוֹנִים, אֲבָל כֻּלָּם

מְסֻדָּרִים לְפִי רָצוֹן טָמִיר

עוֹשֶׂה שָׁלֵם מִכָּל הַנִּפְרָדִים,

בִּתְנָאי שֶׁהָאָדָם בְּלֶב לִבּוֹ

לֹא יִנָּתֵק מִן אוֹתָהּ נְקֻדָּה

דַּרְכָּהּ כֹּחַ הַמְאַחֵד זוֹרֵם לוֹ.

וְגַם הַמַּחֲשָׁבָה הָאֱנוֹשִׁית

בְּכֻלִּיּוּתָהּ, דּוֹמָה לְשׁוֹשָׁנָה:

יֵשׁ בָּהּ נוֹשׂאִים וּמִקְצוֹעוֹת רַבִּים–

מַדָּעֵי הָרוּחַ, מַדָּעֵי הַטֶּבַע

וְהַחֶבְרָה — אַךְ כָּל אֶחָד נוֹגֵעַ,

בְּאֵיזוֹ נְקֻדָּה, בַּנִּבְרָא בְּצֶלֶם.

וְגַם אִם לְגַבֵּי בַּעַל הַמִּקְצֹעַ

אֵין זוֹ הַנְּקֻדָּה הַמֶּרְכָּזִית,

בְּכָל זֹאת הוּא קָשׁוּר בָּהּ וְדַרְכָּהּ

בְּכָל מִפְעַל הַשֵּׂכֶל, בּוֹ נִבְדָּל

אָדָם מִטֶּבַע וְקָשׁוּר לָאֵ-ל,

וְאִם נִתָּק אוֹתוֹ חִבּוּר, חוֹזֵר

עוֹלָם הַמַּחֲשָׁבָה גַּם הוּא לְתֹהוּ.

וְגַם לַמְּדִינָה יָפֶה הַסֵּמֶל:

בַּמְדִינָה יֵשׁ יְחִידִים רַבִּים,

כָּל אֶחָד וְהַדְּאָגוֹת שֶׁלּוֹ,

גַּם אֲגוּדוֹת שֶׁל יְחִידִים, בָּהֶן

עִנְיָן אֶחָד פּוֹעֵל כִּמְאַחֵד,

וְגַם לַמְּדִינָה בְּכֻלִּיּוּתָהּ

יֵשׁ דְּאָגוֹת וְעִנְיָנִים שׁוֹנִים:

צָרְכֵי הַהֲגָנָה וְהַשִׂגְשׂוּג,

מִשְׁפָּט, חִנּוּךְ, תַּרְבּוּת וְתַחְבּוּרָה,

דְּרִישׁוֹת הַצֶּדֶק הַמְגֻוָּנוֹת,

הַמֻּרְכָּבוֹת, הַמְסֻכְסָכוֹת כָּל כַּךְ

וְכָל אֶחָד מֵאֵלֶּה יְגַיֵּס

תּוֹבְעָיו וְטוֹעֲנָיו.  אַךְ אִם אֵינָם

קַשּׁוּבִים לְחִבּוּרָם אֶל הַטַּבּוּר,

אִם אֵינָם מַרְגִּישִׁים בְּשַיָּכוּת

לִיצִירָה אַחַת, חוֹבֶקֶת כֹּל,

אָז תִקָּרַע הַמְדִינָה וַדָּאי.

לְלֹא קִשּׁוּר לַכְּלָל, לְלֹא חָזוֹן

הַכְּלָל המְשֻׁתָּף לְכָל נוֹשְׂאָיו

לֹא יִתָּכֵן חִפּוּשׂ הַפִּתָּרוֹן

שֶׁיְּסַפֵּק צְרָכָיו שֶׁל כָּל אֶחָד,

יִדְרֹש מִכָּל אֶחָד קָרְבָּן יָאֶה לוֹ,

לֹא יִתָּכֵן בֵּינֵיהֶם הֲבָנָה

וַעֲשִיָּה מְתֹאֶמֶת וּבְרוּכָה.

אֶפְשָׁר גַּם לְהַרְחִיב וְלַחֲזוֹת

בַּשּׁוֹשַׁנָּה אוֹת לַבְּרִיאָה כֹֻּלָּהּ,

בָּהּ יֵשׁ בְּרוּאִים שׁוֹנִים וּמְגֻוָּנִים

וָאֲגוּדוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל נִבְרָאִים

וּבְכָל יָחִיד וּבְכָל אֲגוּדָה

טְמוּנָה הַנְּקֻדָּה הַמֶּרְכָּזִית

וְהֵם תּוֹבְעִים אֶת שֶׁלָּהֶם כְּנֶגֶד

כָּל הַבְּרוּאִים הָאֲחֵרִים, אֶלָּא

אִם כֵּן כֻּלָּם יַרְגִּישׁוּ בְּמֶּרְכָּז

אֶחָד, הַמְהַוֶּה וּמְחַיֶּה

וּמְצַוֶּה וּמְסַדֵּר בְּיַחַד

אֶת הַפְּרָטִים כֻּלָּם לִכְלַל צוּרָה

מַקֶּפֶת, בָּהְ בִּשְׁלֵמוּתוֹ נִכְלָל

כָּל פְּרָט וְגַם בְּאוֹר הַכְּלָל מֵאִיר,

כְּמוֹ בְּשִׁיר מִלִּים וְדִמּוּיִים.

הֲרֵי זוֹ שׁוֹשַׁנָּה מִשּוֹשַנִּים

מֻרְכֶּבֶת!  אַךְ לְלֹא הַהַרְכָּבָה,

לְלֹא הָאוֹר הַמְאַחֵד הַזֶּה,

נוֹגַחַת שׁוֹשַנָּה בְּשׁוֹשַנָּה

וְנַעֲשִׂות חוֹחִים.

                       וְזֶה הצַּעַר

שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֻמָּה בֵּין הָאֻמּוֹת,

הָאֲמוּרָה לִהְיוֹת הַשּׁוֹשַׁנָּה

שֶׁבָּהּ יָאִיר הָאוֹר הַמְאַחֵד.

מַדּוּעַ לְכֻלָּם עוֹד לֹא הֵאִיר?

לָמָּה כְּהִתְנַשְׂאוּת נִרְאֵית לָהֶם

אוֹתָהּ הַמּוּדָעוּת, שֶׁהַבּוֹרֵא

נָטַע בָּנוּ בְּמַעֲמַד סִינַי?

הֲלֹא אֵין זֶה אֶלָּא הֶסְתֵּר פָּנִים.

כְּאִלּוּ לַבּוֹרֵא חָסֵר הַכֹּחַ

לָתֵּת שֵׁנִית סִמָּן חַד-מַשְׁמָעִי

כְּמַעֲמַד הַר סִינַי אוֹ, לְהַבְדִּיל,

כְּמוֹ אוֹתָהּ “קוֹמֶדְיָה”, בָּהּ נִרְאֶה

כְּאִלּוּ הַיְּקוּם, עַל כָּל פְּרָטָיו,

לָבַש צוּרָה, מִבְנֶה שֶׁל חֲרוּזִים,

שֶׁבְּיָפֱיוֹ הוֹדוּ דּוֹרוֹת רַבִּים

וְהִתְחָרוּ בִּשְׁלֵמוּתוֹ לַשָּׁוְא.

לַתֵּת סִמָּן כַּזֶּה מֵאִיר, מַכְרִיעַ…

כֹּחִי חָלוּשׁ.  וְכֹחַ הָאֻמָּה….?

אֶחָד רָצָה לַתֵּת סִמָּן כַּזֶּה,

רָצָה אֶת הָאֻמָּה כֹּה לְעַצֵּב

שׁבְּזִיוָהּ לֹא יַעֲמֹד כָּל אֶרֶס.

הָרְאָיָ”ה!  אֵיךְ נֶאֱבַק, אֵיךְ הֶעֱמִיק

לַחֲשֹׁש, וּלְקַוּוֹת אֵיךְ הִתְרוֹמֵם!

רָאָה שֶבְּמֶרְכַּז הַמַּדָּעִים

תּוֹרָה צְרִיכָה לַעֲמֹד כִּמְאַחֶדֶת,

בִּטּוּי לַנְּשָׁמָה שֶׁל הַבְּרִיאָה

שׁוֹאֶפֶת לְאַחֵד אֶת שֵׁם ה’;

שֶׁבְּמֶרְכַּז הָאֲדָמָה חַיֶּבֶת

הָאָרֶץ המֻּבְטַחַת לְהַוּוֹת

הַנְּקֻדָּה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁבָּהּ

כָּל הַהֶקֵּף מֻרְגָּשׁ וּמֻחְזָק,

וּבְקִרְבָּהּ חַיֶּבֶת הִשְׁתַּוּוּת

לָבֹא בֵּין דַּת אָבוֹת, דְּרִישׁוֹת לְאֹם

וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, צֶדֶק עוֹלָמִי,

פֶּן לְדִגְלֵי סִיעוֹת מִתְקוֹטְטוֹת*—                     *ר’ אורות התחיה פרק יח

שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן בְּעֵינֵי זוּלָתָהּ

תִּקְרֹם פַּרְצוּף נָכְרִי וּמְתֹעָב—

יִהְיוּ שְׁלֹשֶת הָעִנְיָנִים הָאֵלֶה

וְכָל אֶחָד יִשְׁכַּח, מִתּוֹךְ אֵיבָה,

עֶצֶם הַטּוֹב עָלָיו הוּא מְמֻנֶּה,

יִתְרוֹקְנוּ וְאֶת הַכְּלָל יַחֲרִיבוּ!

כָּאֵלֶה הוּא רָאָה, אַף כִּי נַפְשׁוֹ

כָּלְתָה אַךְ עַל צְמִיחַת הַגְּאֻלָּה,

עַל נֶחֲמוֹת וִישׁוּעוֹת לַחֲשֹׁב

וְלֹא תָּמִיד בִטֵּא כָּל חֲשָׁשׁוֹ.

עַל שֹׁרֶשׁ הַחוֹחִים בָּהֶם מֻקֶּפֶת

שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב מִכְּבָר, יָדַע,

הֲלֹא זֶה מֶרֶד נֶגֶד עֹל הַחֹק

וְהָרָצוֹן שֶׁל הָעֶלְיוֹן, אֵלָיו

כָּל פְּרָט חַיָּב לְהִתְבַּטֵּל עַל מְנַת

לְהִתְמַצֵּא בְּנוֹי מַלְכוּת שְׂלֵמָה,

וְאֶרֶס מֶרֶד זֶה מִכְּבָר נִמְהַל

בְּאֶרֶס אוֹתָהּ הִתְנַגְּדוּת טִבְעִית

שֶׁכָּל קְבוּצָה לָאֲחוֹתָהּ רוֹחֶשֶׁת,

וְהִתְוַסְּפָה אֶל אֵלֶה הַסְּלִידָה

מִן אוֹת הַמְנֻדָּה וְהַמֻּכָּה

עַל קוֹמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִטְבִּיעַ

שׁוֹט הַשּׂוֹנֵא לְאֹרֶךְ הַגָּלוּת.

וְאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ מְשֻׁלָּשׁ, פּוֹרֶה

רוֹשׁ וְלַעֲנָה, לֹא נֶעֱקַר מִקַּרְקַע

הַתַּרְבּוּיוֹת, עֲלֵיהֶן תַּרְבּוּתֵנוּ

חוֹתָמָהּ הִטְבִּיעָה, אַךְ צוּרַת הַחוֹתָם

אֶל לִבָּם לֹא חָדְרָה, וְיוֹם יָבֹא

בּוֹ יִמָּחֵק הָרֹשֶׁם וְיִצְמַח

מֵאוֹתוֹ שֹׁרֶש צִיץ רָעִיל יוֹתֵר

מִכָּל קוֹדְמָיו.

                     וְאוּלַי לֹא חָפַץ

לִרְאוֹת, כִּי אוֹתוֹ צֶמַח גַּם יֻכַל

לִשְׁלֹחַ מֵעֲנָפָיו אֶל קַרְקָעֵנוּ

לְהִשְׁתָּרֵשׁ בְּלֶב יְלִיד הָעָם,

לְהַשְׂנִיא עָלָיו מַסֹּרֶת אֲבוֹתָיו

וְצִדְקָתֵנוּ מֵעֵינָיו יַסְתִּיר?

בְּלִי הֶרֶף קוֹל הַקַּטֶגוֹר דּוֹפֵק,

לוֹחֵשׁ: “אִם עַל עַמְךָ תְּלַמֵּד דֹּפִי,

תִּקְרָא לָאוֹר חֹשֶׁךְ, לַחֹשֶׁךְ אוֹר,

אָז תִּהְיֶה אָהוּב עֲלֵינוּ, אוֹ פָּחוֹת

שָׁנוּי. תִּהְיֶה מֻשְׁכָּר וּמְכֻבָּד,

וּבְעֵינֵי מוּסָר אוּמוֹת הָעוֹלָם

תִּהְיֶה צַדִּיק.”

                    עִם מִי שֶׁנַּעֲנָה

לְהַזְמָנָה כַּזֹּו, לֹא יִתָּכֵן

שָׁלוֹם, אַחְדּוּת, וְלֹא יוֹעִיל פִּיּוּס

וְיָד מוּשֶׁטֶת בָּאַחֲוָה, כְּפִי

שֶׁלֹּא יוֹעִילוּ אֵלֶה לְרַצּוֹת

אֶת הַשּׂוֹנֵא הַזָּר, שֶׁרְצוֹנוֹ

לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד

וְאֵין פְּשָׁרָה תַּשְׂבִּיעַ רְצוֹנוֹ.

אָמְנָם הַלֵּב שֶׁלֹּא נִתַּק לְגַמְרֵי

מִמּוֹלַדְתּוֹ וּמֵעַמּוֹ, יִרְקֹם

דִּמְיוֹן, שֶׁעוֹד קָרְבָּן אֲדָמָה אֶחָד

וְכֶרֶס הָאֵיבָה תִּמָּלֵּא, תִּשְׂבַּע.

וְהַתִּקְוָה הַזֹּאת כִּתְהֹם נִפְעֶרֶת

אֵלֶיהָ הַמֻּטְעֶה בְּחִפָּזוֹן

יַשְׁלִיךְ בָּתֵי אֶחָיו הַנֶּחֱשָׁבִים

כְּנָכְרִיִּים מֵחֲמַת דְּבֵקוּתָם

בְּדֶגֶל הַמָּסֹרֶת וְהָאָרֶץ —

וְהַנִּּכּוּר הַמִּתְרַחֵב הַזֶּה

נִזּוֹן מִן הַמַּבָּט עַל הַפְּגָמִים

הַמְדֻמִּים אוֹ הַמַּמָּשִיִּים

שֶׁל הַמָּסֹרֶת, לְתוֹכָהּ נָסֹגוּ

הָאֱמוּנִים וּבָהּ מִפְּנֵי הַדְּרִישׁוֹת

הַמֻּצְדָּקוֹת וְהַלֹּא-מֻצְדָּקוֹת

שֶׁל הָעִדָּן הַמּוֹדֶרְנִי – הִתְבַּצְּרוּ.

הָרַב, לִבּוֹ פָּקַע מֵאַהֲבָה,

בִּקֵּשׁ בְּכָל אַחַת מִן הַסִּיעוֹת

לִמְצֹא נִצּוֹץ שֶׁל זְכוּת, כִּנְקוּדָה

שֶׁבָּהּ תּוּכַל לָשׁוּב וּלְהִתְחַבֵּר

לַכֻּלִּיּוּת, לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל.

וְכֹה כָּתַב לְאֵיזֶה “בַּעַל בַּיִת”:*            *קבצים מכתב קדשו כרך ג פנקס ה

הַיַּהֲדוּת צְרִיכָה לַתֵּת תְּשׁוּבוֹת

וּפִתְרוֹנוֹת לִשְׁאֵלוֹת הַזְּמָן,

לֹא רַק לַשְּׁאֵלוֹת הַנִּצְחִיּוֹת.

זוֹהִי דְּרִישַׁת עִדַּן תְּחִיָּתֵנוּ,

אֲנַחְנוּ חַיָּביִם לְהִתְנָעֵר

מִמְּאֵרַת הָאֱלֹקִים, מִמֹּרֶךְ

הַלֵּב שֶׁבָּהּ גָּלוּת כָּבְלָה רוּחֵנוּ,

לִכְלֹל בְּתוֹרָתֵנוּ כָּל מַדַּע,

לְצָרְכֵי הַצִּּבּוּר לְהִתְיַחֵס

לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר לִכְתַב הַקֹּדֶשׁ –

כֹּה, בְּלָשׁוֹן רַכָּה יוֹתֵר מִזּוֹ

שֶׁל הַמָּקוֹר, מִכְתָּב זֶה אֲסַכֵּם.

מִלִּים בְּרוּרוֹת כָּאֵלֶה הוּא כָּתַב

בְּמִכְתָּבִים רַבִּים, אֲבָל רֵיחָם

הָיָה כָּלוּא וְלֹא נָדַף מַהֵר,

עוֹד לֹא נִקְלַט לְגַמְרֵי, וּבְדוֹמֶה

הַכְרָזָתוֹ עַל צֹרֶךְ הַשִּׁירָה.

מִי שֶׁהִרְגִּישׁ בְּהִתְהַוּוּת צוּרָה

מִתּוֹךְ מַעַרְבּוֹלוֹת וְעַרְפִּלִּים

שֶׁל רְשָׁמִים וּמַחֲשָׁבוֹת, הוּא חָשׁ

בְּתוֹךְ עַצְמוֹ נִצּוֹץ אוֹתוֹ רָצוֹן

שֶׁמִּן הַתֹּהוּ, מִן הַחֶלְקִיקִים

קָרָא לָעוֹלָמוֹת וַיַּעֲמֹדוּ,

תָּחַם גְּבוּלוֹת לַיָּם וְלַיַּבָּשָׁה—

אֵיךְ לֹא יַרְגִּישׁ, שֶׁבְּעֵינֵי הָרַב

לֹא הָיְתָה הַשִּׁירָה “אֶמְצָעִי תִּקְשֹרֶת”

גְּרֵידָא (עָלָיו מִזְּמָן אָבַד הַכֶּלַח),

אֶלָּא בִּטּוּי לָרוּחַ הַכּוֹלֵל,

הַמְאַחֵד, הַמְסַדֵּר, הַמֵּשִׁיב

אוֹתָנוּ לַמָּקוֹר, לַנְּקֻדָּה

תַּזְרִים אֶל הָעוֹלָם אוֹתָהּ אֶנֶרְגִיָה

שֶׁבָּהּ הוּא יִתְחַדֵּשׁ וְיִתְקַיֵּם,

וְעַל כְּנָפֶיהָ יִתְרוֹמֵם אָדָם

לִמְרוֹם בִּינָה, לְמֶרְחֲבֵי חֵירוּת,

מֵהֶם נִשְׁקָף הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר

וְיִתָּכֵן תִּקּוּן מַלְכוּת, תִּקּוּן

הַמְּדִינָה, תִּקּוּן הָעוֹלָם כֻּלֹּו.

אָמְנָם טְמוּנִים פַּחִים בְּזוֹ הַדֶּרֶךְ:

הַיֵּצֶר יַעֲרִים לַהֲפֹךְ חֵרוּת

לְהֶפְקֵרוּת; וּמִי יָהִין לוֹמַר

שֶׁבֵּינֵיהֶן בְּוַדָּאוּת יַבְחִין?

אוּלַי לְכַךְּ דְּרוּשָׁה כְּבָר נְבוּאָה,

וּמִשּׁוּם כַּךְ סָלְדוּ יוֹרְשֵׁי הָרַב

מִן הַשִּׁירָה, מוּטֶלֶת עַל סִפָּם:

לֹא הֵקִימוּהָ, וּבְבֵית מִדְרָשָׁם

לֹא פִּינוּ לָהּ מָקוֹם, בְּגִנָּתָם

לֹא הִשְׁתַּדְּלוּ לָטַעַת הַגַּרְעִין

שֶׁל שִׁירַת הַתְּשׁוּבָה הַמַּקִיפָה

שֶׁהִדְהוּדָהּ בְּמֶרְחֲבֵי עָתִיד

אָבָה וְהִתְאַמֵּץ הָרַב לֲשְׁמֹעַ.

לֹא מַעֲשִׂי נִרְאָה נוֹשֵׂא הַשִּׁיר

בְּצַד מִפְעַל הַהִתְנַחֲלוּת; גְּאֻלַּת

הָאָרֶץ!  אַךְ נֶאֱמַר שֶׁהַמַּלְכוּת

הִיא קֹדֶם כָּל  דִּבּוּר. עַל קַרְקַע זוֹ

הָאָרֶץ וְהָאֲדָמָה עוֹמְדוֹת.

בְּהֶעְדֵּר הַשִּׁירָה שֶׁתְּרוֹמֵם

נִשְׁמַת הָעָם, הַקַּרְקַע נִשְׁמְטָה

מִתַּחַת נְצָרִים, קָטִיף, עֲמוּנָה

שֶׁדָּרֵיהֶם, בְּעֵינֵי תּוֹעֵי הָעָם,

הָיוּ לְנָכְרִיִּים, אוֹתָם מֻתָּר

לְהַקְרִיב לְמֹלֶךְ שְׁלוֹם כָּזָב, בִּמְקוֹם

לִהְיוֹת בַּבַת עֵינֵיהֶם, מַגִּנָּם,

אוֹצַר הָאֹמֶץ וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ.

וְעוֹד לֹא הִתְפָּרְקוּ הַדַּחְפּוֹרִים.

תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה, תְּשׁוּבָה: הַאִם יֵשׁ דֶּרֶךְ

חֲזָרָה? הֲלֹא הָרַב לִמֵּד

לֹא צַעַד חֲזָרָה בַּזְּמָן, אֲבָל

צַעַד הַחוּצָה מִן הַזְּמָן, לִקְרַאת

מְקוֹר כָּל הַמְּאוֹרָעוֹת, כּוֹחוֹ

יִשְׁבֹּר שַׁרְשֶּרֶ ת הַסִּבָּתִיּוּת.

הֲלֹא הַצַּעַד הַזֶּה, הוּא צַעֲדָהּ

שֶׁל הַשִּׁירָה, קְרִיאָה מִן הַמֵצָר

שֶׁתֵּעָנֶה בְּמֶרְחַב-יָה! לְזוֹ

הַהֲבָנָה, לְאוֹר הֶמְשֵׁךּ הֵחֹשֶׁךְ,

הִגִּיעַ, כַּנִּרְאֶה לִי, פָּאוּל צֶלָן,

הַמִּתְמַקֵּד בִּנְקֻדַּת הַשִּׁיר,

גַּם אִם הִשְׁלִיךְ אַחֲרֵי גֵּווֹ כָּל כַּךְ

הַרְבֵּה מִצְווֹת וְהַחַיִּים עַצְמָם –

הֲלאֹ אָמַר הָרַב: “כָּל מִדָֹה טוֹבָה

יֵשׁ לָהּ חֶסְרוֹנוֹת הַבָּאִים עִמָּהּ.

וְזוֹ הָעֲבוֹדָה הַשְּׁלֵמָה, לְהוֹצִיא

לְאוֹר עוֹלָם אֶת הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת

מְנֻקּוֹת מִכָּל סִיגֵי הַחֶסְרוֹנוֹת”

(לְאֵלוּ הַמִּלִּים נִפְתַּח אֶצְלִי הַבֹּקֶר

“שְׁמֹנָה קְבָצִים”).*                                      *קובץ ג, רצב

                             אִם תִּתָּכֵן

הָעֲבוֹדָה שֶׁבַּדְּבָרִים הָאֵלֶה

מִסְתַּמֶּנֶת וְקוֹרֵאת אֵלֵינוּ,

אָז לְתִקְווֹת הָאֱנוֹשׁוּת נוֹסְפָה

אוּלַי תִּקְוָה אַחַת, קְלוּשָׁה אָמְנָם,

אַךְ בְּכָל חוּט כְּדָאי לְהֵאָחֵז.

שִׁירָה: הַגְדָּרָתָהּ אֵינָה בִּלְבַד

מִלִּים, מְסֻדָּרוֹת בְּטוּר וּבַיִת.

הִיא הַמַּבָּט מִמַּעַל עַל הַסְּבָךְ,

הִיא הָרָצוֹן לְצֶלֶם וְצוּרָה

שֶׁל הָאֱנוֹשׁ וְשֶׁל סְבִיבָה טוֹבָה לוֹ.

לָכֵן כָּל שִׁיר שֶׁיִּתְעוֹרֵר לְנֹכַח

דְּבַר-מָה בּוֹ שֶׁפֶר הַבְּרִיאָה הִבְלִיחַ,

בּוֹנֶה אֶת הָעוֹלָם וְעַל דָּרָיו

שׁוֹמֵר. וְגַם אִם לְהוֹכִיחַ בָּא,

אֲזַי לְצֹרֶךְ הֲגָנָה עַל אֵלֶה.

וּמִבָּתֵי הַשִּׁיר יוֹצֵא הָאוֹר

שֶׁבּוֹ יוֹפִיעַ צֶדֶק, יוֹצֵאת הָרוּחַ

שֶׁתְּפַעֵם מִפְעָל לְמַעַן מַלְכוּת.

וְאוּלַי אִם יְטַפְּחוּ הָאֱמוּנִים

גַּרְעִין הַשִּׁיר, אָמְנָם תַּשִּׁיב בָּאָרֶץ

רוּחַ, תָּבִיא אִתָּהּ גֶּשֶׁם בְּרָכוֹת—

אָז תִּתְאוֹשֵׁש הַשּׁוֹשַׁנָּה, תִּקְרָא

לְכָל עָלֶה נִדָּח לָשׁוּב אֵלֶיהָ!

וְיִצְמְחוּ עוֹד נְבָטִים טוֹבִים.

וּבְאֶחָד מִן הַבְּקָרִים יָקוּם

אָדָם אֶחָד אוֹהֵב אַרְצוֹ כֶּאֱהֹב

הַמְשׁוֹרֵר הַשִּׁיר הַמִּתְהַוֶּה.

אוּלַי הוּא מְהַנְדֵּס אוֹ מִשְׁפְּטָן,

אוּלַי רוֹפֵא, אוֹלַי אִישׁ מַחְשֵׁבִים,

קוֹרֵא רַב קוּק וְלֹא סוֹלֵד מִשִּׁיר,

וְהוּא יְמַנֶּה עַצְמוֹ לִמְתַקֵּן,

אִם כִּי יֵדַע שֶׁאֵינוֹ כָּל-יוֹדֵעַ

וְאֵין לוֹ כֹּחַ, אֲבָל לֹא בְּכֹחַ

יִפְעַל. יִקְנֶה לוֹ חֲבֵרִים, יוֹדְעִים

כָּל אֶחָד מַשֶּׁהוּ: בַּעֲלֵי מִקְצֹעַ

וּבַעֲלֵי נִסְיוֹנוֹת שׁוֹנִים,

דַּלִּים כַּעֲשִׁירִים, לֹא יִהְיֶה בָּז

לְכָל אָדָם, אֶלָּא לְכָל הַבָּא

לַעֲזֹר, תִּמְצָא הַחֲבוּרָה תַּפְקִיד,

לֹא יֵאָלֵם בְּאָזְנֵיהֶם קוֹלָם

שֶׁל מִי שֶׁלֹּא נִמְנֶה עִם הַדּוֹבְרִים:

מִי שֶׁעוֹד לֹא יוֹדֵעַ לְדַבֵּר

וּמִי שֶׁמִּלִּבּוֹ נִשְׁכַּח הַנִּיב,

דּוֹרוֹת קוֹדְמִים, דּוֹרוֹת עוֹד לֹא נִבְרְאוּ,

קוֹלוֹת מִן הַצּוֹמֵחַ וְהַחַי

שֶׁגַּם הֵם שֻׁתָּפִים לְגוֹרָלֵנוּ.

יַחַד יִבְנוּ תַּבְנִית הַמְדִינָה

הָרְצוּיָה, שֶׁבָּהּ חָפֵץ ה’.

הִיא תִּבָּנֶה לְאַט, לְאַט תִּצְמַח,

תָּנִיב פִּרְיָהּ, לְאַט יִנְדֹּף רֵיחָהּ

לְרַחֲבֵי תֵּבֵל, בְּדַרְכֵי יֹשֶר,

לֹא עַל יְדֵי תִּמְרוּן וְתַעֲמוּלָה.

ְלַאט יִכְבֹּש יָפְיָהּ אֶת לֶב הָעָם

וְהָעוֹלָם, עַד שֶׁתֵּצֵא לַפֹּעַל.

מַה רְחוֹקָה נִרְאֵית כָּעֵת אוֹתָהּ

אָרֶץ, שְׁכוּרַת שֶׁמֶשׁ אֱמֶת וָצֶדֶק,

כְּשֶׁנִּשְמַע מִכָּל רוּחוֹת שָׁמַיִם

נַהַם סוּפַת שִׂנְאָה וְגַם חָדַר

לִרְחוֹבוֹתֵינוּ וּלְאוּלָמֵינוּ!

כְּשֶׁבְּמַצָּבֵנוּ אֶתְבּוֹנֵן

אֶזְכֹּר יְמֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ,

כְּשֶׁלִּפְנֵי חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם

רַבְשָׁקֵה הִתְפָּאֵר, וּמֵאֲחוֹרָיו

כָּל עֲרֵי יְהוּדָה הַנֶחֱרָבוֹת

וּמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל לָעַד שְׁכוּלַת

שְׁבָטֶיהָ, עַד הַיּוֹם לֹא נִמְצְאוּ.

עוֹד פֶּרֶץ, עוֹד חוֹמָה אַחֲרוֹנָה

נוֹפֶלֶת, וּמִקַּרְקַע הָעוֹלָם

שֹׁרֶשׁ הַשּׁוֹשָׁנָה יֵעָקֵר לַנֶּצַח,

הָעוֹלָם יִשָּׁאֵר בְּלִי יָרֵחַ!

רַק מַגֵּפָה עָצְרָה אֶת הַמָּצוֹר–

כָּכָה כָּתוּב בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ

וְטַבְלָאוֹת אַשּׁוּר אֵינָן סוֹתְרוֹת.

נֵרֵנוּ לֹא כָּבָה! וְנִתְפַּלֵּל

שֶׁגַּם הַפַּעַם יַעֲזֹר ה’

לַמְרוֹת כָּל הַמָּצוֹר הָרַב-צְדָדִי.

מָשָׁל לְשִׂיחַ עַל הַחוֹף שָׁתוּל,

וְעַל הַיַּבָּשָׁה, בִּפְנִים הָאָרֶץ,

קַרְחוֹן, שֶׁבְּפָנָיו לֹא יַעֲמֹד

שׁוּם צֶמַח, מִתְקַדֵּם בְּאִטִּיּוּת.

לִבְרֹחַ לֹא יָכֹל, אֲבָל לִצְמֹחַ

יָכֹל עֲדַיִן, וְאוּלַי תָּבֹא

הַשֶּׁמֶשׁ, וְתַפְשִּׁיר אֶת הַקַּרְחוֹן.

יְהִי רָצוֹן שֶׁכֵּן תִּהְיֶה לָנוּ,

שֶׁעוֹד תִּצְמַח, תִּפְרַח  הַשּׁוֹשַׁנֶּה—

עִם צְמִיחָתָה יוֹפִיעַ הָרָצוֹן

שֶׁל הַבּוֹרֵא, חָפֵץ בְּעוֹלָמוֹ,

וְכֹחַ הַנִּסְתָּר לְמַעֲנָהּ

יִפְעַל.

           בְּמַהֲלַךְ הַכְּתִיבָה הַזֹּאת

הִגִּיעַ יוֹם הַזִּכָּרוֹן.  נָסַעְתִּי

לַחֲבֵרִים, נִכְנַסְתִּי לְבֵיתָם

וְכַעֲבֹר חָמֵשׁ דַּקּוֹת, בִּתָּם

שָׁרָה לְיַלְדָּתָהּ שִׁיר נָעֳמִי שֶׁמֶר:

    בְּרֹאשׁ הַשָּנָה

    פָּרְחָה שׁוֹשַׁנָּה

יוֹם יוֹם וְסִמָּנָיו…

לוּ יְהִי לְכֻלָּנוּ סִמָּן טוֹב.

                                                      חי באלול תשע”ט – ז בתשרי תש”פ