גרסא דינקותא

 

אֲנִי נוֹסַעַת לְתוֹךְ הֶעָתִיד, אִמִּי,

בְּעַל כָּרְחִי.  כִּי לֹא רָצִיתִי לְהִפָּרֵד

מִמֵּךְ. אֲבָל הָרַכֶּבֶת נוֹסַעַת וְאַתְּ

נִשְׁאֶרֶת שָׁם עַל הָרָצִיף

מְנַפְנֶפֶת בְּיָדֵךְ לְאוֹת פְּרֵדָה, אוֹ לֹא מְנַפְנֶפֶת –

מַבָּטֵךְ מֻפְנָם, כְּאִלּוּ כְּבָר שַׂמְתְּ פָּנַיִךְ

אֶל הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּךְ,  אֶל אָרֶץ אֵלֶיהָ גַּם אֲנִי

אַגִּיעַ, אֲבָל לֹא בָּרוּר

שֶׁנִּמְצָא זוֹ אֶת זוֹ שָׁם.

כָּל אָדָם עוֹבֵר אוֹתָהּ פְּרֵדָה, אֶת זֶה הֵבַנְתִּי,

וּמִסְתַּכֶּלֶת מֵאָז אֲחֶרֶת עַל הָאֲנָשִׁים,

חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמִי, גַּם אַתֶּם עֲבַרְתֶּם אוֹ תַּעַבְרוּ אֶת זֶה,

גַּם אִם עַל כַּךְ לֹא מַרְבִּים לְדַבֵּר

כִּי מַה זֶה יַעֲזֹר. אֲבָל אֵינֶנִּי יוֹדַעַת הַאִם

הֵם הִרְגִּישׁוּ אֶת אִמּוֹתֵיהֶם כְּפִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי אוֹתָךְ.

הָיִינוּ הַרְבֵּה לְבַדֵּנוּ, אַתְּ וָאֲנִי,

אַתְּ כְּאִשָּׁה תַּרְבּוּתִית שֶׁוִּיתְרָה עַל קָרְיֶרָה

עַל מְנַת לְגַדֵּל יְלָדִים לְאִישׁ נֶאֱמָן וְיָשָׁר

וְעִם זֹאת שְׂכַלְתָּנִי, כּוֹבֵשׁ רִגְשׁוֹתָיו,

וֶאֱמוּנָתוּ-אַהֲבָתוֹ הַגְּדוֹלָה הָיְתָה הַמַּדַּע.

הוּא הִשְׁאִיר אוֹתָךְ הַרְבֵּה לְבַד וְעָקַר אוֹתָךְ

מִמִּשְׁפַּחְתֵּךְ, מֶרְחַק שֶׁל אֶלֶף מַיְל

לְמָקוֹם בּוֹ הִרְגַּשתְּ כְּזָרָה. וָאֲנִי, בְּכוֹרָתֵךְ –

לִמַּדְתְּ אוֹתִי, שָׁרְתְּ לִי, תָּפַרְתְּ לִי בְּגָדִים –

הִרְגַּשְׁתִּי אֶת הָרָצוֹן שֶׁלָּךְ.  בִּהְיוֹתִי בַּת חָמֵשׁ

בְּבֵית סֵפֶר שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן אָמְרָה הַמּוֹרָה:

אֱלֹקִים עָשָׂה אֶתְכֶם.  וָאֲנִי אָמַרְתִּי

כְּקוֹבַעַת עֻבְדָּה מִתּוֹךְ וַדָּאוּת פְּנִימִית:

אוֹתִי עָשְׂתָה אִמָּא שֶׁלִּי.  וְרָאִיתִי אַחֲרֵי הַשִּׁעוּר

אֵיךְ הַמּוֹרָה וְאַתְּ מִצְטַחֲקוֹת בַּחֲשָׁאי.

זֶה הָיָה בְּאוֹתוֹ חֹרֶף בְּהָרֵי קָרוֹלַינָה הַצְּפוֹנִית:

גָּרְנוּ בְּמוֹרַד הָהָר, בְּבַיִת מְבֻדָּד,

אָבִי מִפָּה אֶת הָאֵזוֹר וְהָיָה חוֹזֵר רַק בָּעֶרֶב.

הָיוּ לָנוּ כַּמָּה סְפָרִים, כְּתַב עֵת לִילָדִים

וְסִפַּרְתְּ לָנוּ סִפּוּרִים מִן הַזִּכָּרוֹן,

מְשָׁלִים שֶׁשָּׁמַעַתְּ מֵאִמֵּךְ אוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר,

סִפַּרְתְּ סִפּוּרִים שֶׁהִתְחִילוּ

“כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה”. אֶת אֵלֶּה הֲכִי אָהַבְתִּי. 

הֵם הִסִּיעוּ אוֹתִי אֶל הַבַּיִת שֶׁבּוֹ גָּדַלְתְּ

עִם אַרְבַּע אֲחָיוֹת וּשְׁנֵי אָחִים, בַּיִת מְרֻוָּח,

גַּם סַבָּא וְסַבְתָּא, הוֹרֵי אִמֵּך, גָּרוּ שָׁם עַד מוֹתָם.

הַרְפַּתְקָאוֹת יַלְדּוּת בְּצַוְתָא. כְּבָר אָז

הָיָה שָׁם אוֹתוֹ מוֹטִיב שֶׁל בְּדִידוּת:

כְּבַת חֲמִישִׁית הָיִית הַפָּחוֹת אֲהוּבָה

וְהַמִּשְׁפָּחָה בְּרוּכתַ הַיְּלָדִים וְהָאָב הַלְּבָנוֹנִי,

הָיְתָה זָרָה בִּשְׁכוּנַת אָמִידִים אַנְגְּלוֹ-סַקְסִיִּים.

אַךְּ אֶת אֵלֶּה לֹא סִפַּרְתְּ לִי אָז, גַּם לֹא עַל אֲחוֹתֵךְ

חוֹלַת נְפִילָה שֶׁהִכְּתָה בָּךְ.  אֶת אֵלֶּה

שָׁמַעְתִּי אֲחַר כַּךְ, בְּגָלוּתֵנוּ בְּמֶדִיסוֹן,

שָׁם לָךְ לֹא הִסְבִּירוּ פָּנִים וָאֲנִי בְּבֵית סֵפֶר סָפַגְתִּי

מַכּוֹת וְהַרְבֵּה עֶלְבּוֹנוֹת וְאַחַר כַּךְ מִין נִדּוּי חֲרִישִׁי.

אֲבָל בְּסִפּוּרַיִךְ הָרִאשׁוֹנִים הָיָה לִי

כְּאִלּוּ אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת לְתוֹךְ עוֹלָם אֲחֵר,

שֶׁבּוֹ כָּל דָּבָר הָיָה רַעֲנָן וּפֶלְאִי

וְזִכְרוֹנוֹתַיִךְ הָיוּ לְזִכְרוֹנוֹתַי.

לֹא אוֹמַר שֶׁהַכֹּל הָיָה תָּמִיד קַל בֵּינֵינוּ.

הִרְגַּשְׁתִּי בַּמֶּתַח שֶׁבָּךְ, בְּאִי-בִּטְחוֹנֵךְ בַּחֶבְרָה,

וְגַם הָאַהֲבָה הָעַזָּה אֵלֵינוּ הִפְחִידָה אוֹתִי.

הִרְגַּשְׁתִּי בַּסֵּבֶל שֶׁלָּך מִכָּל מַה שֶׁפָּגַע בִּי,

וְהַסֵּבֶל הִתְהַדְהֵד בֵּינֵינוּ, הֻגְבַּר.

אֲבָל אוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁל רְאִיָּה בְּתוֹךְ רְאִיָה

תּוֹדָעָה בְּתוֹךְ תּוֹדָעָה – אוֹתוֹ חִפַּשְׂתִּי

גַּם בַּסִּפְרוּת שֶׁנָּתְנָה לִי לִחְיוֹת חַיִּים אֲחֵרִים;

וְהַחֶבֶל שֶׁבּוֹ קְשָׁרָנִי אוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר

שֶׁבְּעֵינָיו כְּאִלּוּ רָאִיתִי אֶת עוֹלָמִי וְעַצְמִי

נִשְׁזָר, הָיָה יַחַד עִם אוֹתָהּ זִיקָה רִאשׁוֹנָה

כְּשֹׁרֶשׁ כָּפוּל – בְּאֵיזוֹ קַרְקַע, בְּאֵיזֶה מָחוֹז?

*

בָּעוֹלָם שֶׁלָּךְ הָיִית מֵעֵין מְקֻבֶּלֶת.

חִפַּשְׂתְּ סְמָלִים וּקְשָׁרִים.  תַּאֲרִיכֵי יְמֵי הֻלֶּדֶת –

שְׁנֵי אֶחַי בַּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ, אָבִי וַאֲנִי בַּעֲשִׂירִי,

אַתְּ בַּתִּשְׁעָה עָשָׂר, וּשְׁתֵּי סַבְתּוֹתַי

בָּאַרְבָּעָה עָשָׂר – וְסוֹד שְׁמוֹתֵיהֶם

שֶׁל אִמֵּךְ וְאָבִיךְ, שֶׁבֶּל וְלֵאוֹנִי

“אַרְיֵה” בַּעֲרָבִית וּבְצָרְפַתִּית –

אֶת אֵלֶּה שָׁמַרְתְּ, כְּאוֹתָן פִּסּוֹת תַּחֲרִים עַתִּיקֹות

(סָבָתֵךְ לָמְדָה לִטְווֹת תַּחֲרִים, בְּטִירָה בְּצָרְפַת)

שֶׁשָּׁמַרְתְּ בְּאוֹתָהּ הַקּוּפְסָה מִפְּלִיז יַחַד עִם כַּפְתּוֹרִים שֶׁגָּזַרְתְּ

מִבְּגָדִים שֶׁבָּלוּ –

אַךְ לֹא פֵּרַשְׁתְּ פֵּרוּשִׁים. לֹא הִסַּקְתְּ מַסְקָנוֹת אֲפִלּוּ

מֵאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ יָדַעַתְּ מַה שֶׁלֹּא יָכֹלְתְּ לָדַעַת.

וְלֹא נַתַּתְּ שֵׁם לֶאֱמוּנָתֵךְ: “אוּלַי יֵשׁ מַשֶּׁהוּ”.

וְלֹא אֵדַע בְּאֵיזוֹ מִדָּה הִתְפַּלַּלְתְּ, בְּאֵלוּ מִלִּים. 

רַק הִרְגַּשְׁתִּי בָּרָצוֹן שֶׁלָּךְ,  שֶׁיִּהְיֶה טוֹב, וְלֹא רַק לָנוּ –

רָצִית שֶׁנִּהְיֶה טוֹבִים לָעוֹלָם, שֶׁלָּעוֹלָם יִהְיֶה טוֹב.

*

אַתְּ עָשִׂית דֶּרֶךְ בְּחַיַּיִךְ, אֶת זֶה אֲנִי יוֹדַעַת.

לֹא הָיָה לָךְ קַל אִתָּנוּ בַּתְּקוּפָה שֶׁל מֶרֶד

הַבָּנִים בָּאָבוֹת. אָז נִסִּיתִי לִקְרֹעַ

אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ וַהֲרֵעוֹתִי גַּם לָךְ וְגַם לִי.

סָבַלְתְּ מִמֶּנִּי כְּפִיּוּת טוֹבָה וּבוּז,

סָבַלְתְּ אִתִּי דְּחִיּוֹת, בְּדִידוּת, טָעוּיוֹת וְטֵרוּף דַּעַת

כְּשֶׁהֶאֱמַנְתִּי לְאוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר וְהִתְחַלְתִּי לְפָרֵשׁ.

הוֹפַעַתְ בְּבֵית הַחוֹלִים בִּמְעִיל יָרֹק בָּהִיר,

מְסֹרֶקֶת, מְאֻפֶּרֶת בְּטוּב טַעַם

וּבְחִיּוּךְ שְׁמֵימִי – אַתְּ שֶׁהָיִית כָּל כַּךְ לֹא בְּטוּחָה בְּעַצְמֵךְ –

הִסְבַּרְתְּ לָרוֹפְאִים שֶׁאֵין כָּל צֹרֶךְ לָתֵת לִי

אוֹתוֹ סַם שֶׁהָיָה מַרְדִּים אוֹתִי לְכַמָּה יָמִים

וּמוֹצִיא רַעֲיוֹנוֹת מוּזָרִים מֵראֹשִי.  

אָז רָאִיתִי כּוֹחֵךְ, רְצוֹנֵךְ הֶחָזָק וְהַטּוֹב

וְשׁוּב לֹא נִפְרַדְנוּ, גַּם אַחֲרֵי שֶׁנִּמְשַׁכְתִּי לְדָת

שֶׁהָיְתָה לָךְ זָרָה. הֲלֹא אַתְּ שֶׁגִּּלִּית אָז

שֶׁהַשֵּׁם בּוֹ בָּחַרְתִּי לִהְיוֹת יְהוּדִיָּה,

הָיָה שֵׁם סַבְתָּא שֶׁל אַבָּא, אוֹתָהּ קְצַת שָׁכְחוּ

כִּי הָיְתָה יוֹתֵר רוּחֲנִית מִמַּה שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה הֵבִינָה.

וָאֲנִי, כְּאִלּוּ נִתְּנָה לִי רְשׁוּת, הִמְשַׁכְתִּי לִטְווֹת

אֶת הָרִקְמָה שֶׁהִתְחַלְתְּ, מָשַׁכְתִּי חוּטִים

מִמֶּנָּהּ אֶל אוֹתָהּ הַמַּסֶּכֶת הָאֵינְסוֹפִית, הָרַב-מֵמָדִית

אֵלֶיהָ נִקְשַׁרְתִּי בִּשְׁבוּעַת גֵּרִים. לְאוֹר יֵשׁוּתֵךְ,

לְאוֹר יֵשׁוּתִי וְיֵשׁוּתוֹ (שֶׁנִּגְזְרָה כַּנִּרְאֶה

מִיֵּשׁוּתָהּ שֶׁל אִמּוֹ הי”ד),

קָרָאתִי אֶת הָעוֹלָם כְּרוֹמָן אֶחָד גָּדוֹל

בּוֹ יֵשׁ סְמָלִים, רְמָזִים לַעֲלִילָה כְּלָלִית

וְהָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁרָאִיתִי מוֹצָא אֶחָד אֶפְשָּרִי,

אַךְ אוֹתוֹ חוּט הוֹבִיל אוֹתִי אֶל תּוֹךְ הַסְּבָךְ

שֶׁל מָסֹרֶת קְדוּמָה, וְשָׁם אָבַד לִי מִן הָעַיִן.

בָּרִאשׁוֹנָה כְּאִלּוּ רָמְזָה לִי מִשָּׁם

דְּמוּת הַשְּׁכִינָה – מַלְכוּת וּבִינָה – וְרָאִיתִי

מִין בַּיִת, שֶׁבְּעֶצֶם הָיָה גַּם הַבַּיִת שֶׁלָּךְ,

בַּיִת, שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר לְסַדֵּר דְּבָרִים.

אֲבָל הַבַּיִת הַזֶּה קָרוּעַ, אִמָּא,

בְּחֶלְקוֹ הַגָּדוֹל אֵין סֵדֶר כְּלָל וּבְחֶלְקוֹ הַקָּטָן

יֵשׁ כַּמָּה סְדָרִים, וְכָל אֶחָד מֵהֶם

עָמֹק וּמְסֻבָּךְ וְכָל חוּט הַנִּרְאֶה לִי מֻכָּר

וַאֲנִי מְנַסָּה לֶאֱחֹז בּוֹ – נִתָּק בְּיָדִי

אוֹ מוֹבִיל לְקֶשֶׁר שֶׁלֹּא אוּכַל לִפְתֹּר

בְּבִינָתִי הַדַּלָּה, הַקְּלוּשָה כָּל כַּךְ!

פַּעַם, בַּתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ רַק בִּקַּרְתִּי בָּאָרֶץ

מִדֵּי כַּמָּה שָׁנִים, אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתִּי אוֹתָהּ

וְחָזַרְתִּי אֶל בֵּית הוֹרַיי בְּאָרֶץ לֹא לִי,

מִן הָאוֹטוֹבּוּס הַנֹּוֵסַע בִּכְבִישׁ שֶׁבְּצַד הַר הַבַּיִת

רָאִיתִי אָדָם זָקֵן, לָבוּשׁ שָׁחֹר וְעַל רֹאשׁוֹ מִגְבַּעַת,

וְהִבַּטְתִּי לְתוֹךְ עֵינָיו. אוּלַי הֵן הָיוּ כְּחֻלּוֹת

אַךְ אוּלַי הָיָה זֶה הָרֹשֶם, כְּאִלּוּ  דַּרְכָּן

רָאִיתִי עַד לֶב הַשָּׁמַיִם.

מִי אֲנִי, מַה אֲנִי, וּמִי הָיִית אַתְּ, אִמִּי?

בִּקַּרְתְּ פּהֹ, הִרְגַּשְׁתְּ דַּוְקָא טוֹב וַחֲבֵרַי זוֹכְרִים אוֹתָךְ. 

וְלִקְרַאת סוֹף חַיַּיִך הִגַּעַתְּ לְמָקוֹם אֶפְשָׁרִי שֶׁמִּמֶּנּוּ

קָרְנוּ, בִּמְאֻפָּק, שַׁלְוָה וַחֲכָמָה אֶל הַסּוֹבְבִים אוֹתָךְ,

אַךְ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְאֶת הַמָּקוֹם הַהוּא, אֵינֶנִּי מוֹצֵאת.

הֵם אוּלַי אוֹתוֹ מָקוֹם אֲבָל בֵּינֵיהָם אֵין גֶּשֶׁר.

*

לָאַחֲרוֹנָה הִגִּיעָה אֶל בֵּיתִי בָּאָרֶץ

אֵלֶיהָ הִגַּעְתִּי שׁוּב, אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתְּ אוֹתִי שָׁם,

אִשָּׁה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם הֻלַּדְתֵךְ וְעָלְתָה

אַרְצָה בַּיּוֹם הָרָשׁוּם בִּתְעוּדַת לֵידָתִי,

וְגַם שְׁמָהּ קָרוֹב לַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּתַתְּ לִי,

וְנִשְׁאֲרָה אֶצְלִי בְּמֶשֶךְ שָׁנָה.

אֵינָה מַשְׂכִּילָה, לֹא הָיְתָה לָהּ אִמָּא אוֹהֶבֶת

וְהַחַיִּים לֹא אָחֲזוּ בָּהּ בַּעֲדִינוּת

כְּמוֹ שֶׁהֵם אָחֲזוּ בִּי, בְּסַךְ הַכֹּל.

הִיא קוֹרֵאת תְּנַ”ךְ, חוֹזָה חֶזְיוֹנוֹת

וְחוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת שֶׁלִּפְעָמִים מִתְאַמְּתִים,

מִתְפַּלֶּלֶת תְּפִלּוֹת שֶׁלִּפְעָמִים נַעֲנוֹת.

תְּפִלּוֹתַי, אֵינִי מַרְגִּישָׁה שֶׁהֵן נַעֲנוֹת

וּמֵעוֹלָם לֹא יָדַעְתִּי לְהִתְפַּלֵּל בֶּאֱמֶת.

פַּעַם, כְּבַת שְׁלֹש עֶשְׂרֵה, נִסִּיתִי לְהִתְפַּלֵּל

וְהָיָה לִי כְּאִלּוּ טִפַּסְתִּי גָּבֹהַּ גָּבֹהַּ,

וּמָצָאתִי שָׁם – רִיק. מֵאוֹתוֹ יוֹם

לֹא הֶאֱמַנְתִּי בִּכְלוּם, עַד שׁקָּרוּ לִי דְּבָרִים,

אֲבָל גַּם אָז לֹא מָצָאתִי שׁוּם קֶשֶׁר יָשִׁיר.

בִּקַּשְׁתִּי לִקְשֹׁר קְשָׁרִים בֵּין בְּנֵי תְּמוּתָה

עַל יְדֵי הַמִּלִּים, לְשַׁחְזֵר אֶת גּוּף הַשְּׁכִינָה

שֶׁתָּקוּם, תָּאִיר לָעוֹלָם וְתָעֲשֶׂה סֵדֶר,

לֹא פָּחוֹת וְלאֹ יוֹתֵר, כִּי אֶת זֶה, לְפִי פֵּרוּשִׁי,

דָּרַשׁ מִמֶּנִּי אוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר שֶׁגַּם הוּא

הָיָה בְּסִכְסוּךְ עִם בּוֹרֵא הָעוֹלָם, עִם מַחֲרִיב הָעוֹלָם.

אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא עָלָה בְּיָדִי,

וּבְיָדַי אַךְ חוּטִים שׁנִּתְּקוּ.  לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה.

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזֹּאת, שֶׁל בְּרָכָה:

הִיא עָזְבָה אֶת בֵּיתִי וּכְבָר אֵינֶנָה בָּאָה לְבַקֵּר,

גָּרָה בִּירוּשָׁלַיִם וּמִתְבּוֹדֶדֶת הַרְבֵּה, מִתְפַּלֶּלֶת

עַל מְנַת שֶׁנַּגִּיַע כֻּלָּנוּ לַמָּקוֹם הַנִּשְׂגָּב, הַמּוּגָן.

הִיא אָמְרָה לִי לְהִתְפַּלֵּל, לִיצֹר קֶשֶׁר יָשִׁיר,

כִּי אֲלֹקִים אוֹהֵב אוֹתִי, הִיא אוֹמֶרֶת,

וְלָאַחֲרוֹנָה נִסִּיתִי לְנַסּוֹת. 

וְאָז חָזְרוּ וְשָׁטְפוּ אוֹתִי הַגַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ, אִמָּא,

וְהִרְגַּשְׁתִּי שׁוּב בַּהֶכְרֵחַ הַפְּרֵדָה ובִמְרִירוּתָהּ,

כְּמוֹ אַחֲרֵי מוֹתֵךְ, בְּהִסְתַּכְּלִי בִּתְמוּנוֹת יְשָׁנוֹת

וְרָאִיתִי אוֹתָךְ וְאֶת כָּל דַּרְכֵּךְ, וְיָדַעְתִּי: תַּם וְנִשְׁלַם.

זָכִית לְהַגִּיעַ לְסוֹף דַּרְכֵּךְ בְּשֶׁקֶט

וְאֵינֵךְ זְקוּקָה לִי עוֹד. שֶׁמָּא אַתְּ עֲדִַין דּוֹאֶגֶת

וְשָׁלַחְתְּ לִי אוֹתָהּ בְּרָכָה וַעֲצָתָהּ עֲצָתֵךְ הִיא?

שֶׁמָּא אֱלֹקִים יָדַע עַל כַּךְ, כַּךְ צִוָּה?

שֶׁמָּא עַל מְנַת לִמְצֹא אוֹתָךְ שׁוּב עָלַי לִפְנוֹת מִמֵּךְ

וּלְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ בְּעֵין הָאֵין-סוֹף,

בְּלֵב אוֹתָהּ שְׁתִיקָה שֶׁסּוֹבֶבֶת אוֹתִי?

אוּלַי לַחְדֹּל לִכְתֹּב ,לִשְׂרֹף אֶת הַכֹּל?

אֶת זֶה לֹא אוּכַל.  אֵינִי רַבִּי נַחְמָן, אֵינִי אַבְרָהָם.

וְאֶת זֶה לֹא הָיִית אַתְּ רוֹצָה, הֲלֹא אָמַרְתְּ לִי

גַּם אַחֲרֵי שֶׁבְּקֹשִי יָכֹלְתְּ לְדַבֵּר:

“אַתְּ חַיֶּבֶת לִכְתֹּב, וִיהִי מָה”, אִם כִּי אוּלַי

עַתָּה, שְׁקוּעָה בְּעֵין הָאֵין-סוֹף, אַתְּ רוֹאָה אֶת הַדְּבָרִים

אֲחֶרֶת…

            אֵינִי יְכוֹלָה.  וּבְכֵן, אֶתְפַּלֵּל

שֶׁה’ יְקַבֵּל קָרְבָּן פָּגוּם, שֶׁמִּלּוֹתַי אֵלֶּה

יַעַרְבוּ לוֹ כְּרֵיחַ נִיחֹוַח מִשְׂרֵפַת כָּל מַה שֶׁכָּתַבְתִּי,

שֶׁהַזְּמָן מִמֵּילָא יִשְׂרֹף אֶת הַכֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן

הוּא יְרַחֵם עֲלֵינוּ, יִפְרשׂ עֳלֵינוּ רַחֲמָיו

וְיִבְנֶה בֵּיתֵנוּ, שֶׁבּוֹ יִפָּגְשׁוּ הַקַּוִּים,

גַּם אוֹתָם קַוִּים, שֶׁבָּהֶם אֲנַחְנוּ שְׁתֵינוּ

נוֹסְעוֹת עַתָּה בְּנִפְרָד.