אביבה גולן — משחר ילדות

מִשַּׁחַר יַלְדוּתִי הִיא שׁוֹכֶנֶת
בְּלִבִּי, בְּנִשְׁמָתִי,
אֱמוּנָתִי.
מְחַזֶּקֶת אוֹתִי
וּמְאִירָה דַּרְכִּי.
מַאֲמִינָה בְּמֶלֶךְ
מַלְכֵי הַמְּלָכִים.
בְּפָמַלְיַת הַמַּלְאָכִים.
לְיָמִים לָמַדְתִּי לְהַאֲמִין בְּעַצְמִי.
הָאֱמוּנָה הִיא נֵרִי
עֲטֶרֶת זִמְרָתִי.
אֲנִי בּוֹחֶרֶת בָּאֱמוּנָה
לְלֹא תְּנָאִים,
בּוֹחֶרֶת
בַּחַיִּים.