ב”ה

על האתר הזה

האתר הזה התגבש מסביב לפואמה “בין החוחים” שכתבתי בזמן הבחירות ב-2019.  באותה תקופה נתקלתי כמה פעמים בדימוי השושנה, ותפסתי אותו כסמל מה שחסר לנו פה – האחדות.  בפואמה הזאת ניסיתי לסרטט תמונה כללית חובקת שירה, תרבות ופוליטיקה.  הזכרתי את פאול צלן כמובן, וגייסתי גם את הרב קוק. כמוטו לשיר לקחתי קטע מתוך “מעשה מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו” של רבי נחמן, והוא כדהלן:

“והראו לו הכסא, וראה שהוא גבוה מאד וכו’. והלך אצל הכסא, והסתכל והתבונן … וראה שחסר מן הכסא למעלה איזה שושנה (היינו “רייזילי”)… והסתכל יותר וראה, שזאת השושנה, שחסר למעלה מן הכסא, היא מונחת למטה בכסא, וצריכין לקח אותה משם ולהניחה למעלה …. לקח השושנה מלמטה ותחבה למעלה, וכן כל הדברים הנ”ל, לסדר כלם בסדר הראוי כנ”ל. ואז התחילו כולם לנגן נגון הנפלא מאד, ועשו כולם הפעלה הראויה להם.”

אז עלה על דעתי כי הפואמה הזאת יכולה לשמש מרכז לאתר אינטרנט.

ביקשתי מחברתי דניאלה ברט לצייר את השושנה שבראש הכיסא, ושמתי את התמונה הזאת באמצע העמוד למעלה, ומתחתיה דברי רבי נחמן, ומתחתם תחילת השיר, אם “קראו עוד”.  ומתחת לקטע זה, כפתורים עם קישורים ל”מאמר על הצורה” ולשיר “בעיר ערגתי”, המתאר את הבית שיבנו לשירה כשיבינו שהיא “ענף התורה”. 

בצד ימין למעלה שמתי קישורים לכמה יצירות הדנות במצב הכללי.  בראש ובראשונה “כליל-קורונה” שנכתב באביב 2020.  מתחתיו שני מאמריטם על משבר הציונות הדתית ודרך תיקונו, סיפור קצר (“שיחה בגינה זנוחה”) על תיקון הטרנוקרטיה, והשיר “הזמנה” שליווה אותי כל השנים כאני מאמין והצהרת משימה.  בכל היצירות האלה ה”אני” שלי איננו מופיע.  לקבוצת הקישורים הזאת נתתי כותרת “וזו בקשתי: הרקע הכללי”.

בצד שמאל של העמוד, תחת הכותרת “וזו בקשתי: הרקע האישי” שמתי קישורים לשני יצירות המספרים את הסיפור האישי שהוביל אותי להסיק את המסקנות הנפרשות בצד ימין. 

אלה האלמנטים הקבועים של האתר.  כל אחת מן היצרות הנ”ל היא יחידה בפני עצמה, אך כולן קשורות יחד במעמקיהן, כל אחת משקיפה מזווית אחרת על נושא אחד רב-פנים, אותו מסמלת השושנה, ותקוותי היא שהמבנה הוויזואלי, הצגת היצירות במרחב אחד, יעזור לקורא לתפוס את הלכידות של הנושא.

באתר הזה אינני רוצה להישאר לבד, לכן מופיע מתחת ל”רקע האישי” מדור בכותרת “מגזין” ומתחת לכותרת זאת רשימה של נושאים שעליהם אני מזמינה משוררים/משוררות אחרים/אחרות לכתוב. כשלוחצים על אחד מן הנושאים, מופיע תפריט של פוסטים.  בצד שמאל, תחת “הרקע הכללי”, מופיעים כפתורים עם שמות המחברים/המחברות, ואם לוחצים על הכפתור, מופיע תפריט של הפוסטים של אותו/ה מחבר/ת.  ובאתר יש גם רשימה של פוסטים אחרונים וארכיון.

אני מקווה שהאתר ידגים את האפשרות של מה שאני קוראת לה “מאקרופואטיקה” – של עולם ספרותי מלוכד יותר, של כוליות שיש בו מקום לכל פרגמנט, ושהרבה משוררים ומשוררות ירצו לחשוב על הרעיון ולהצטרף לשיחת-משוררים שוטפת.  

אסתר קמרון