תשוקות נסבלות של משורר
קריית משה, מרץ 2020
מה אעשה
וחיי לא שלי
מה אעשה
והפכתי לכלי
לקבל תשוקות מזדמנות
לשטף של אור
לסיגריות וקפה
לקריאת החופש והדרור
מה אעשה
וליבי לא פועם
לפי הקצב הנכון
אין בו רגע שלם
מחולק לחדריו
בהם אור וחשכה
ואני הדם העכור
נסחף בהם בסערה
מה אעשה
ונתת לי אישה
ארבעה ילדים
בית ופרנסה
שומרים עלי כהוגן
כעוגן לספינה
מטרופה של רוח פראית
מהיסחפות לארץ זרה
העולם הזה קטן למידותיי
אני שייך לעולם אחר
קשה לכווץ את פרישת כנפיי
לתשוקות נסבלות של משורר
מה אעשה
שלא אהיה כמתלונן
לא פוסל את בריאתך
אך כבר נגע בי האור השוכן
נידונתי לגורלך
להיות ניצוץ קצר מעוף
בין פטיש הרצון לסדן השגרה
כרגע דל, הרף עין, שבריר של אור בר חלוף
אל תאמרו שאני כפוי טובה
אל תספרו לי צרות של אחרים
הֵסירו מעלי את הלוט המכסה
ראיתי את המלאכים יושבים
אז עד שינסו הצללים
מעל כל לב וכל רחוב
ואדע לראות אור אין סוף
גם בארז, גם באזוב
עד אז רק העיט והטל
האור המרצד בעננים
קומץ אחיי השבורים למסע
יבינו את שיריי המגומגמים
ובבוא היום
אעשה ואהיה
הכלי המתאווה
לאור הכרעתך
לרגע בחירתך
עשה רצוני כרצונך
כי רצונך הוא רצוני
הריני לפנייך מלכי
ניצב ככלי שקוף ומלכותי
*
החיים ממצמצים
ירושלים, 20.11.18
שָׁכַחְתִּי אֵיךְ לִשְׁאֹג –
רַק כִּחְכּוּחַ גָּרוֹן נִפְלָט בַּחֲצִי קוֹל.
רַכּוֹת פְּרִיכָה שֶׁל שִׁכְחַת אֱלוֹהִים הִיא פּוּךְ יָמַי.
מִתְכַּרְבֵּל בִּכְלוּם.
הַחַיִּים בּוֹהִים בִּי בְּמַבָּט מֵאַנְפֵּף.
בְּמַבַּט עֵגֶל.
בָּשָׂר.
הַחַיִּים מְמַצְמְצִים כְּשֶׁהָאוֹר מְסַנְווֵר מִדַּי.
מִיַּד מוֹשְׁכִים אֶת הַפּוּךְ לְעוֹד שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת.
נֵפֶל.
הַכְּלוּם מוֹלִיד רָצוֹן – יֵשׁ מֵאֵין.
וְעֶצֶם זֶה שֶׁיֵּשׁ אֵין – יֵשׁ יֵשׁ.
*
גם אם כוסיתי כליל
תל אביב, 8.8.18
גם אם אין בי כלום,
יש בי את הכל.
וגם אם כוסיתי כליל, האש לא כבתה.
ברדת אפלה, בנפול מסך,
ניצוץ נגלה.
בשוב העונג,
ברצות הלב,
בכיבוש הדעת,
להט
הרצון.
קריאת החידלון.
שברי מדרגות,
קרניים שבורות
של אור,
מעורב הלבן בשחור,
טוב שהוא רע,
שהוא טוב נורא,
נראה נפלא
אסור לנגיעה.
אתה שופך עלי אור
מרחיב ליבי לעולם
מפליא בי לעשות
נותן לי לראות
מאלף חושיי,
את אלף רצונותיי,
לחיות.