יודית שחר – שני שירים

 

כלואים נכלאים

 

בְּקֻפְסוֹת הַפְּלָדָה אָנוּ כְּלוּאִים

בְּצִפֳּרֵי הַפְּלָדָה הַמֻּצְפָּנוֹת בִּנְתִיבֵי אֲוִיר,

בְּשִׁלְדַּת מְכוֹנִיּוֹת בְּעֶדְרֵי אוֹטוֹבּוּסִים נוֹהִים

מֻכְתָּבִים עַל פַּסִּים כְּבוּשִׁים,

אָנוּ כְּלוּאִים נִכְלָאִים.

 

בְּקֻפְסוֹת הַבָּתִּים אָנוּ כְּלוּאִים

בְּרִקְמַת טִיחַ פְּרוּמָה

בְּמַרְצָפוֹת מְתֻבְנָתוֹת רוֹפְפוֹת

בַּחֲרִיקַת דְּלָתוֹת

בְּמִפְתָּנִים פּוֹנִים לָאֵין

בְּרִבּוּעֵי חַלּוֹנוֹת מַשְׁקִיפִים מַבָּט

עַל רְחוֹבוֹת אַסְפַלְט

בָּתִּים בָּתִּים מְמֻשְׁטָרִים

מְמֻסְפָּרִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת

טוּרִים טוּרִים

אָנוּ כְּלוּאִים נִכְלָאִים.

 

בְּקֻפְסַת הַגּוּף אָנוּ כְּלוּאִים

בָּעֲצָמוֹת הַנֻּקְשׁוֹת

בַּבָּשָׂר הָרַךְ

בְּתָאֵי הַשֻּׁמָּן הַנִּמּוֹחִים מִתְפַּנְּקִים

הַמְיַבְּבִים הָבוּ הָבוּ

בְּקֻפְסַת הַתָּא

בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַגֶּן

בְּשַׁלְשֶׁלֶת הָאֶגוֹ

אָנוּ כְּלוּאִים נִכְלָאִים.

 

בְּרִשְׁתִּית הָעַיִן אָנוּ כְּלוּאִים

בְּטַבְּעוֹת הָאִישׁוֹנִים הֶעָגִים פּוֹעֲרִים בְּאֵרוֹת,

בְּהִפּוּךְ הַתְּמוּנָה, בְּזִכְרוֹנָהּ

בְּתֹפֶת הַהִשְׁתּוֹקְקוּת: הֲתֹאבֶה? הֲתָבוֹא?

בָּרוּחַ הַמְרֻכָּךְ אֵינְסוֹף רְסִיסֵי יַסְמִין

לְאַחַר שֶׁדָּפַק וְדָפַק וְדָפַק

כָּל הַלַּיְלָה בַּתְּרִיסִים

וְאִישׁ לֹא בָּא מִבַּחוּץ מִבִּפְנִים

אָנוּ כְּלוּאִים נִכְלָאִים. 

 

*

 

מה הסיכוי

 

כָּל הַקַּיִץ אֲנִי בַּדִּירָה אוֹכֶלֶת טוּנָה מִקֻּפְסָה.

— אֲנַחְנוּ כָּאן בִּשְׁבִילֵךְ וּמַבְטִיחִים לָךְ אֵיכוּת —

מַבְטִיחָה הַקֻּפְסָה.

— פְּתִיחָה קַלָּה — מַרְגִּיעָה הַקֻּפְסָה.

— זְהִירוּת שׁוּלַיִם חַדִּים — מַתְרָה הַקֻּפְסָה.

מְאֻחָר מִדַּי, אֶגְלֵי דָּם מִתְעַגְּלִים

מִתְעַבִּים נִפְלָטִים מִבַּעַד לְשִׂפְתֵי חֲתָךְ חַד.   

 

כָּל הַקַּיִץ אוֹתוֹ רִיטוּאָל,

אֲנִי בְּחֻפְשָׁה,

הַכֶּסֶף שֶׁעָמַלְתִּי עָלָיו כָּל הַשָּׁנָה

נִבְלָע בְּחוֹר שָׁחֹר וַאֲנִי בְּחוֹבָה,

הַדִּירָה הַקְּטַנָּה יוֹקֶדֶת מְמַלְכֶּדֶת

אֵין דֶּרֶךְ יְצִיאָה שְׁפוּיָה מֵהַקֻּפְסָה.

 

— יְדִידוּתִי לַדּוֹלְפִינִים — מְאִירָה פָּנִים הַקֻּפְסָה.

לַיְלָה, מַיִם אַדִּירִים, חֲלַקְלַק חוֹתֵךְ מַחֲלִיק

דּוֹלְפִין עוֹלֶה יוֹרֵד בִּדְמָמָה נְשִׁימָה

וּצְלִילָה, נְשִׁימָה וּצְלִילָה.

פּוֹרֶשֶׂת זְרוֹעוֹת רְפָאִים רֶשֶׁת מָוֶת מְרַחֶפֶת

דּוֹחֶפֶת נִגְרֶרֶת לִקְרָאתוֹ בָּאֲפֵלָה.

מָה הַסִּכּוּי שֶׁל גּוּף פָּעוּט נוֹשֵׁם פּוֹעֵם

אֶל מוּל רֶשֶׁת לְלֹא סוֹף וּלְלֹא הַתְחָלָה.

 

כָּל הַקַּיִץ אֲנִי כְּלוּאָה בְּקֻפְסַת הַדִּירָה.

— מֵהַיָּם בְּאַהֲבָה — מַמְתִּיקָה הַקֻּפְסָה.

עַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח מִתְפַּשֵּׁט מַאֲשִׁים

מַשְׁחִיר כֶּתֶם דָּם.

 

Leave a Reply