ב”ה
Who will, may hear Sordello’s story told
Robert Browning–
סִפּוּר שֶׁל פּוּרִים אֲסַפֵּר לָכֶם
בְּעֶזְרַת ה’. הַאִם הוּא יִשָּׁמַע?
עוֹלֶה עַל דַּעְתִּי זִכָּרוֹן רָחוֹק:
לְנֹכַח “סוֹרְדֶלוֹ”, פְּרִי עֵטוֹ שֶׁל בְּרָאוּנִינג,
–הוּא הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְשׁוֹרְרִים
הַוִּיקְטוֹרִיָנִים – הִתְבַּטֵּא עֲמִיתֹו
אַלְפְרֶד לוֹרְד טֶנִיסֹון: “בְּאוֹתָהּ פּוֹאֶמָה
הֵבַנְתִּי שְׁתֵּי שׁוּרוֹת: הָרִאשׁוֹנָה –
‘מִי שֶׁיִּרְצֶה יִשְׁמַע אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל סוֹרְדֶלוֹ’
וְהָאַחֲרוֹנָה, ‘מִי שֶׁרָצָה, שָׁמַע אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל סוֹרְדֶלוֹ’–
–וּשְֵׁני הַמִּשְׁפָּטִים הֲלָלוּ שְׁקָרִים הֵם.”
בְּפִי סִפּוּר, וְאֵינֶנִּי בְּטוּחָה,
אִם מִי שֶׁיִּרְצֶה לִשְׁמֹעַ אָמְנָם יִשְׁמַע
סִפּוּר שֶׁהוּא נָכְרִי, זָר וּמוּזָר.
אַךְ אִם לֹא בְּפוּרִים, אָז אֵימָתַי?
הֲלֹא הַשֵּׁם אֶסְתֵּר, שֶׁנָחַת עָלַי
הוּא שֵׁם נָכְרִי, שֵׁם אֱלִילִי בְּעֶצֶם
(וְהוּא הַדִּין, אֲגַב, בַּשֵּׁם מָרְדְּכַי).
אוֹתוֹ שֵׁם שֶׁהִסְתִּיר אֶת זֵהוּתָהּ
הַיְהוּדִית, נַעֲשָׂה שְׁמִי בְּיִשְׂרָאֵל,
–בְּדֶרֶךְ כְּפוּלָה, כְּפִי שֶׁאֲסַפֵּר–
אַךְ בַּנֵּכָר קָּרְאוּ לִי בִּי.
בְּעִבְרִית
יֵשׁ לַהֲבָרָה הַזֹּאת מַשְׁמָעוּת
שֶׁל הַפְצָרָה. אַךְ בְּאַנְגְּלִית הִיא נִשְׁמַעַת
כְּמוֹ צִוּוּי שֶׁל הַפֹּעַל “לִהְיוֹת”
וְגַם כְּמוֹ “דְּבוֹרָה”. זֶה קִצּוּר
שֶׁל הַשֵּׁם “בֵּיאַטְרִיס” – שֵׁם אֲלִילִה
שֶׁפֻּלְחָנָהּ הָָיָה כְּתִיבַת שִׁירָה–
הִיא עוֹמֶדֶת בְּמֶרְכַּז הַ”קוֹמֶדְיָה הָאֱלֹקִית”,
פּוֹאֶמָה, הַדּוֹמָה לְהַר גָּבֹהַּ
מִמֶּנּוּ הִשְׁתַּפְּכוּ מיַםִ רַבִּים
לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הַכִּכָּר שֶׁל הַסִּפְרוּת
הַמַּעֲרָבִית. וּבְתוֹךְ הַפּוֹאֶמָה, אוֹתָהּ בֵּיאַטְרִיס–
שֵׁם הַנִּגְזָר מִשֹּרֶשׁ הַמִָּּלה
שֶׁבָּהּ הֵם תִּרְגְּמוּ אֶת הַמּוּשָׂג “אַשְׁרֵי”–
אֲהוּבָתוֹ הַמְּנוֹחָה שֶׁל דַּנְטֶה,
הַיּוֹרֶדֶת מִן עוֹלַם הָאֱמֶת לְהַרְאוֹת לוֹ
אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא מִן הַיַּעַר הָאָפֵל
וְאֶת סֵדֶר הָעוֹלָמוֹת עַל פִּי הָרָצוֹן
הָאֱלֹקִי – הִיא מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ
הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל בִּינָה וְ/אוֹ מַלְכוּת,
אוֹ הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל רוּחַ הַכֻּלִּיּוּת
הַנּוֹכַחַת בַּפּוֹאֶמָה הַגְּדוֹלָה
כְּמוֹ בִּזְעִיר הַשִּׁיִרים הָאֲמִִּתִּיים.
בְּסֵפֶר שֵׁמוֹת צָרְפָתיִ מָצָאתִי עֵרֶך:
“בֵּיאַטְרִיס: הַבְטַחַת יֹפִי וְאֹשֶר
שֶׁלֹּא בְּנָקֵל מִתְקַיֶּמֶת.” הַרְבֵּה נָשִׁים נָשְׂאוּ
שֵׁם זֶה. לְעִתִּים סִקְרֵן אוֹתִי לָדַעַת
אֵיךְ אַחְיוֹתַי לְשֵׁם חָיוּ עִם זֶה.
אַךְ בְּדוֹרִי הוּא נַעֲשָׂה נָדִיר–
סִמָּן, אוּלַי, לְהִתְרַחֲקוּת אוֹתָהּ תַּרְבּוּת
מִן הָאִידֵיאָלִיּוּת. הַפְּסִיכוֹלוֹג יוּנג
עָמַד עַל עִנְיָן זֶה. הֹורַי קָרְאוּ לִי כַּךְ
עַל פִּי הַצָּעָתָהּ שֶׁל אֵם אָבִי
שֶׁשֶּׁם אִמָּהּ הָיָה דַּוְקָא אֶסְתֵּר,
עֻבְדָּה שֶׁנִּשְׁכְּחָה בַּמִּשְׁפָּחָה, עַד הַיּוֹם
בּוֹ עָנַדְתִּי אוֹתוֹ כִּיהוּדִיָּה.
אָז הִתְעוֹרֵר בְּאִמִּי אֵיזֶה זִכָּרוֹן
וְהִיא מָצְאָה אֶת שְׁמָהּ שֶׁל סַבְתָּא רַבָּה
בְּסֵפֶר יָשָׁן שֶׁהָיָה לָהֶם.
הַאִם עֲדַיִן
שׁוֹמֵעַ מִישֶׁהוּ, אוֹ מוּכָן לְהַאֲמִין
שֶׁחֲיֵי אָדָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת נְעוּצִים
בְּדַקּוּיוֹת פִילוֹלוֹגִיּוֹת כָּאַלֶה?
אִם בִּכְלָל, רַק רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים,
זֶה בָּרוּר. אֲבָל דַּוְקָא כָּאן…
אֶתְמֹל, בְֹשִעוּר
מִדְרָשׁ, גָּלַשְׁנוּ אֶל נוֹשֵׂא דְּבוֹרָה
הַנְּבִיאָה, הַלָּאו-דַּוְקָא-חֲבִיבָה
עַל חֲזַ”ל, הַמְכֻנָּה עַל שֵׁם יְצוּר
לֹא טָהוֹר, שֶׁאֶת הַמָּתוֹק שֶׁהוּא מֵפִיק
מוּתָר לֶאֱכֹל, אַךְ לֹא לְהָבִיא לַמִּקְדָּשׁ
וְגַם בְּשַׁעֲוָה אֵין מַדְלִיקִין.
תָּהִינוּ עַל הַעֻבְדָּה שֶׁהַדְּבוֹרָה
כָּל כַּךְ חֲשׁוּדָה בַּתַּרְבּוּת הַיְהוּדִית
וְאִלּוּ בַּתַּרְבּוּת הַכְּלָלִית (כְּמוֹ
בַּחַקְלָאוּת, דֶּרֶךְ אֲגַב , לָאַחֲרוֹנָה
הֵעָלְמוּתָן שֶׁל הַדְּבוֹרִים נַעַשְׂתָה בְּעָיָה
רְצִינִית מְאֹד), הַדְּבוֹרה מִלְּאָה
תַּפְקִיד בְּהֶחְלֵט סִימְפָּתִי — הָיְתָה סֵמֶל
שֶׁל הַקְּהִלָּתִיּוּת וְשֶׁל הַשִּׁירָה
(וַהֲלֹא הַשִּׁירָה מְתַוֶּכֶת בֵּין מוֹחוֹת
נִפְרָדִים, כְּפִי שֶׁהַדְּבוֹרָה מְשַׁדֶּכֶת
פְּרָחִים הַצּוֹמְחִים כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ).
בְּתַרְבּוּיוֹת קְדוּמוֹת מְאֹד, שָׁמַעְתִּי,
יִחֲסוּ אֶת הַדְּבוֹרָה לָאֵם הַגְּדוֹלָה,
וְעוֹד מֶת’יוּ אַרְנוֹלְד, מְשׁוֹרֵר וּמְהַרְהֵר
שֶׁסִּּכֵּם אֶת הַתַּרְבּוּת הַוִּיקְטוֹריָאנִית,
רָאָה בַּשִּׁירָה-דְּבוֹרָה מְקוֹר “מְתִיקוּת
וְאוֹר”. אֵיךְ לַמִּלִּים הָאֵלֶה לָעֲגוּ
הַלֵּצִים הַמּוֹדֶרְנִיסְטִים!
בְּתוֹךְ הַלַּעַג הַזֶּה
גָּדַלְתִּי. חִפַּשְׂתִּי אוֹר וּמְתִיקוּת בַּשִּׁירִים
שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּדוֹרִי וְלֹא מָצָאתִי
עַד שֶׁפָּגַע בִּי מְשׂוֹרֵר יְהוּדִי
שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לִפְּרוֹפֶסוֹר לְסִפְרוּת
גֶּרְמָנִית, מֻמְחֶה לְקַפְקָא, הַיינץ פוֹלִיצֶר
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. הוּא תָּהָה מַה לַעֲשׂוֹת
עִם סְטוּדֶנְטִית אוֹבֶדֶת עֵצוֹת וּבַסּוֹף קָבַע:
“אַתְּ חַיֶבֶת לִכְתֹּב עַל פָּאוּל צֶלָן.”
(“צֶלָן” בְּצָרְפַתִּית נִשְׁמַע כְּמוֹ: מַסְתִּיר).
הוּא הָיָה אָז עוֹד חַי. הָיִיתִי יְכוֹלָה
אוּלַי לְהַכִּיר אוֹתוֹ, הֲרֵי הַפְּרוֹפֶסוֹר
שֶׁלִּי הִכִּיר אוֹתוֹ קְצַת, וְשָהִיתִי שָׁנָה
בְּאֵירוֹפָּה, עִם מִלְגָּה שֶׁהֻעַנְקָה לִי
עַל מְנַת שֶׁאֶגְמֹר אֶת הַדּוֹקְטוֹרָט. הָיִיתִי
יְכוֹלָה לְרַאְיֵן אוֹתוֹ וְלִכְתֹּב עָלָיו סֵפֶר
כְּפִי שֶׁעָשְׂתָה חוֹקֶרֶת גֶּרְמַנִּית אַחַת
בְּאוֹתָן שָׁנִים. אֲבָל הִתְבַּיַּשְׁתִּי, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק
פָּחַדְתִּי מִמֶּנּוּ פַּחַד מָוֶת.
שִׁירָיו הִקְסִימוּ אוֹתִי, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ,
וְהִקְפִּיאוּ אֶת מַחְשְׁבוֹתַי. רַק לִקְרַאת סוֹף
אוֹתָהּ הַשָּׁנָה כָּתַבְתִּי אֵלָיו, וּבַדֶּרֶךֱ
חֲזָרָה לְאֲמֶרִיקָה עָצַרְתִּי
בְּפָּרִיז וְשָׁם נִפְגַּשְׁנוּ. כַּמָּה שָׁעוֹת
שֶׁל אֵלֶם, גִּמְגּוּמִים, דְּבָרִים שֶׁהִתְקָּרְבוּ
וְשׁוּב נִרְתְּעוּ. בְּרֶגַע מְסֻיָּם
הוּא אָמַר שֶׁבְּפָּרִיז נַעֲשָׂה תַּרְגּוּם
רוּסִי שֶׁל דַּנְטֶה וְהוּא יִכְתֹּב לִי אֶת הַכּוֹתֶרֶת
וְכָתַב עַל דַּף נְיָר שֶׁהָיָה לִי אָז
וַאֲחַר כַּךְ נֶעֱלַם: בּוֹזֶ’סְטְבֶנָיָה
טְרָגֶדְיָה – טְרָגֶדְיָה אֱלֹקִית.
אוֹמְרִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם טוֹבֵעַ
כָּל חַיָּיו עוֹבְרִים בְּרֶגַע אֶחָד
לִפְנֵי עֵינָיו. אוּלַי חָוִיתִי מַשֶּׁהוּ
דּוֹמֶה בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע. כַּמּוּבָן
שֶׁחָשַׁבְתִּי עַל אוֹתוֹ שֵׁם שֶׁתָּמִיד
הָיָה לִי לֹא נֹחַ אִתּוֹ, וְלָאַחֲרוֹנָה
הַמַּחֲשָׁבָה עָלָיו, לְנֹכַח נוֹף הַשִּׁירִים,
הִבְלִיחָה, וּמִהַרְתִּי לֹא לַחֲשֹׁב.
בָּרֶגַע הַהוּא עָבְרוּ בִּי הַרְבֵּה מַחֲשָׁבוֹת
וְלֹא יָכֹלְתִּי לַהֲגוֹת וְלוּ מִלָּה אַחַת.
הָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי נִכְשֶׁלֶת
כִּשָּׁלוֹן מֻחְלָט בְּנִסְיוֹן חַיַּי.
מוּזָר, בָּרֶגַע הַזֶּה עָלוּ עַל דַּעְתִּי
זִכְרוֹנוֹת מִסִּּפּוּרִים אֲחֵרִים שֶׁקָּרָאתִי
(אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁקָּרָאתִי אֶת חַיַּי
יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָוִיתִי אוֹתָם): חָשַׁבְתִּי
עַל פַּרְסִיפָל, הָרוֹאֶה בְּאִסּוּרָיו
שֶׁל “הַמֶּלֶךְ הַדַּיָּג”, וְאֵינֶנּוּ שׁוֹאֵל
“מַה לְךָ” – וּכֱתוֹצָאָה מִכַּךְ מְגָרְשִׁים אוֹתוֹ
מִן הָאָרֶץ הַנּוֹתֶרֶת שׁוֹמֵמָה. גַּם
עַל לוֹרְד גִ’ים שֶׁל קוֹנְרַד שֶׁבְּרֶגַע קְרִיטִי
עוֹרֵק מִסְּפִינָתוֹ וְעוֹזֵב אֶת נוֹסְעֶיהָ
לְגוֹרָלָם. וְלֹא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר.
עַד שֶׁהוּא סִמֵּן לַמֶּלְצָר – יָשַׁבְנוּ עַל יַד
שֻׁלְחַן בֵּית קָפֶה – וְהַזְּמָן הִתְחִיל מֵחָדָשׁ לָלֶכֶת,
אֲנַחְנוּ קַמְנוּ, הִמְשַׁכְנוּ בְּטִיּוּלֵנוּ
בָּרֹבַע הַלָּטִינִי, וְשׂוֹחַחְנוּ כְּמוֹ קֹדֶם.
הוּא רַק שָׁאַל “הַאִם רָאִית” וְאָמַרְתִּי “כֵּן,
רָאִיתִי” וְכָל הֲבָרָה לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹסִיף.
וּבְמֶשֶׁך שְׁמוֹנַת הֶחֳדָשִׁים
וָחֵצִי, שֶׁבָּהֶם הוּא הִמְשִׁיךְ לִחְיוֹת,
לֹא מָצָאתִי מַה לִכְתֹּב לוֹ. לֹא מִכְתָּבִים.
שִׁירִים כָּתַבְתִּי, וְלֹא פֵּרַשְׁתִּי אוֹתָם,
וְאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא שָׁלַחְתִּי.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת
כִּי יָדַעְתִּי שֶׁאֵינֶנִּי זֹאת אֵלֶיהָ הוּא קָרָא,
לֹא הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל אִמָּא-בִּינָה-מַלְכוּת
שֶׁתֵּדַע אֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת הָאֱנוֹשׁוּת
מִן הַיַּעַר הָאָפֵל, אֶלָּא סְתָם אִשָּׁה אוֹבֶדֶת בַּיַּעַר
גַּם הִיא. מֵאִידָךְ אִם אֹמַר: אֲנִי לֹא זֹאת,
הָיִיתִי לוֹקַחַת מִמֶּנּוּ מִין תִּקְוָה
קְלוּשָׁה, הַקְּשׁוּרָה בְּאוֹתָהּ “דְּמוּת
נָשִׁית מִסְתּוֹרִית הֶעוֹבֶרֶת בְּכָל שִׁירָיו”
כִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל אוֹתָהּ חוֹקֶרֶת גֶּרְמָנִית
שֶׁשׂוֹחֲחָה אִתּוֹ, כְּשָׁנָה לְפָנַי.
כַּךְ נִשְׁאֲרָה לוֹ הַתִּקְוָה שֶׁאֶתְעוֹרֵר
אַחֲרֵי מוֹתוֹ, כַּנִּרְמָז בְּכַמָּה שִׁירִים.
לוּ הָיִיתִי מִי שֶׁאֲנִי כַּיּוֹם, הָיִיתִי אוֹמֶרֶת:
הַפְסֵק לְשַׁחֵק טְרָגֶדְיָה. אַל תַּקְרִיב
עַצְמְךָ עַל מִזְבַּח אוֹתָהְ עֲבוֹדָה זָרָה
הַנִּקְרֵאת אֳמָנוּת! רֵד מִן הַבָּמָה, לֵךְ
לְעַמְךָ וּלְאַרְצְךָ! מַה אַתָּה חוֹשֵׁב
שֶׁאִשָּׁה תִּמְהוֹנִית, בּוֹדֵדָה, נָכְרִיָּה, תּוּכַל
לַעֲשׂוֹת לְבַד בָּעוֹלָם?! הִתְעוֹרֵר אַתָּה!
אֲבָל אָז לֹא הָיִיתִי זוֹ שֶׁהָיְתָה אוּלַי
מְסֻגֶּלֶת לְהַגִּיד דְּבָרִים כָּאֵלֶה.
(הַיּוֹם, לוּ הָיִיתִי אֵם, הָיִיתִי אֵם
לִבְנֵי אָדָם בַּגִּיל שֶׁהוּא הָיָה בּוֹ אָז.)
וְעוֹד דָּבָר נוֹסָף: הַמֶּחְקָר הָרִאשׁוֹן
שֶׁקָּרָאתִי עָלָיו, צִטֵּט פִּתְגָּם:
“אוֹר הַיּוֹם יִמְחַק מִלַּת הַלַּיְלָה”.
שִׁירֵי צֶלַן הָיוּ מִלַּת הַלַּיְלָה,
מִי יוֹדֵעַ אִם אֵי-פַּעַם הָיָה אֶפְשָׁרִי
לַחֲזֹר עַל אוֹתָהּ מִלָּה בְּאוֹר הַיּוֹם, כְּפִי
שֶׁאֲנִי מְנַסָּה לַחֲזֹר עֲלֶיהָ, עַכְשָׁו.
וּבְכֵן, שָׁתַקְתִּי גַּם בִּפְנֵי עַצְמִי
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה אַחֲרֵי מוֹתוֹ, וְאָז נִכְנַסְתִּי
לְמַצָּב שֶׁבּוֹ סוֹף סוֹף הֵעַזְתִּי לָדַעַת
מַה שֶׁלֹּא בְּמוּדַע כְּבר מֵזְּמָן פִּעֲנַחְִּתי:
אֶת הָרְמָזִים הַמְתֻחְכָּמִים,
הַזְּרוּעִים פֹּה וָשָׁם בְּשִׁירָתוֹ,
לְאוֹתָהּ הֲבָרָה רַב-מַשְמָעוּתִית,
קִצּוּר שֶׁל שְׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהְ אֲדוֹנִית
בְּשָׂפָה לֹא לוֹ – אֲבָל אַנְגְּלִית הוּא הֵבִין.
נִזְכַּרְתִּי גַּם בַּדְּבָרִים שֶׁאֲנִי כָּתַבְתִּי
בְּטֶרֶם שְׁמוֹ נוֹדַע לִי, אַךְ לִבִּי
נִחֵשׁ שֶׁהוּא יֶשְׁנוֹ, אֵי-שָׁם בָּעוֹלָם.
הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהִרְגַּשְׁנוּ זֶה בַּזּוֹ.
הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנִי זוֹ, שֶׁשִּׁירָיו
קָרְאוּ אֵלֶיהָ – וְעַתָּה אוּכַל
לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם – וְכַמּוּבָן
שֶׁהִתְנַהַגְתִּי כִּמְטֹרֶפֶת, וְטִפְּלוּ בִּי
וְשִׁכְנְעוּ אוֹתִי שֶׁזּוֹ פַנְטָזְיָה שֶׁלִּי.
הִתְבַּיַּשְׁתִּי וְקִבַּלְתִּי אֶת דַּעְתָּם.
אֶלָּא שֶׁאָז נִרְאוּ לִי הַחַיִּים
תְּפֵלִים וְחַסְרֵי פֵּשֶׁר.
הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי
לְאַט לְאַט וְחָזַרְתִּי לָעִנְיָן
בְּרֹאשׁ צָלוּל יוֹתֵר. חָשַׁבְתִּי: בֵּין טֵרוּף
וּשְׁפִיּוּת תְּפֵלָה יֵשׁ אֶפְשָּׁרוּת שְׁלִישִׁית:
לֹא לְהַשְׁלוֹת אֶת עַצְמִי. לֹא לַחֲשֹׁב
לְעַצְמִי כִּי אֲנִי מִי יוֹדֵעַ מָה
אֲבָל לְנַסּוֹת לְשַׂחֵק אֶת הַתַּפְקִיד
שֶׁל אוֹתָהּ דְּמוּת עַל בַּמַּת הָעוֹלָם הַזֶּה:
לְנַסּוֹת לַחֲשֹׁב מַה הִיא הָיְתָה חוֹשֶׁבֶת,
לְנַסּוֹת לוֹמַר מַה שֶׁהִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת,
הַַבִּינָה הָאֱלֹקִית, לוּ הָיְתָה לוֹבֶשֶׁת
בָּשָׂר וַדָּם וּמוֹפִיעָה בִּזְמָנֵנוּ.
הֵבַנְתִּי שֶׁבַּתַּפְקִיד אֶהְיֶה רַק מַה שֶׁיֵּשׁ.
זֶה יִהְיֶה מַצְחִיק – שֶׁיִּהְיֶה מַצְחִיק. אוּלַי
יִהְיֶה בְּכָל זֹאת טַעַם בַּנִּסָּיוֹן
לָתֵּת מַשְׁמָעוּת כָּלְשֶׁהִי לְמִלַּת הַשִּׁיר.
–עַשְׂרוֹת שָׁנִים אֲחַר כַּךְ שָׁמַעְתִּי שִׁעוּר עַל פּוּרִים
שֶׁל הָרַב גִּינְזְבּוּרְג, שֶׁבְּחַג הַפּוּרִים רָאָה
רֶמֶז לִיכָלְתֵּנוּ לִבְחֹר מִי נִהְיֶה
כְּפִי שֶׁבּוֹחֲרִים בְּתַחְפֹּשֶת, הוֹדוֹת לְכֹחַ
הָרָצוֹן הַנּוֹבֵעַ מִסְּפִירַת הַכֶּתֶר.
כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי כְּלָל אֵיךְ וְאֵיפֹה
לְהַתְחִיל. עָשִׂיתִי מַה שֶׁהֵבַנְתִּי
וּמִדֵי פַּעַם קִבַּלְתִּי קְצַת הַדְרָכָה.
בְּסּוֹף סֵפֶר מַאֲמָרִים עַל צֶלָן
רָאִיתִי פִּרְסֹמֶת לְסֵפֶר על הַמְּגִלָּה
(פְּרִי עֵטוֹ, כְּפִי שֶׁנּוֹדַע לִי אַחֲרֵי שָׁנִים
שֶׁל אִישׁ לֹא צַדִּיק, לָכֵן אֶת שְׁמוֹ לֹא אַזְכִּיר,
אַךְ כְּבָר בָּרוּר, שֶׁכָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה
מְפֻקְפָּק בְּיוֹתֵר). הַסֵּפֶר הַזֶּה הִסְבִּיר
שֶׁסִּפּוּר הַמְּגִלָּה הוּא סִפּוּר הִתְגַּלּוּת
שֶׁל סֵדֶר נִסְתָּר, הַמִּתְגַלֵּם בַּדְּמוּת
שֶׁעַל שְׁמָהּ הַסֵּפֶר נִקְרָא. וּבְאוֹתָהּ תְּקוּפָה
קָרָאתִי סִפּוּר קָצָר מֵאֵת סִילְבִיָה פְּלָאת,
מְשׁוֹרֶרֶת, שֶׁפָּאוּל צֶלָן קְצַת הִזְכִּיר לִי אוֹתָהּ,
סִפּוּר שֶׁנִּשְׁמַע אוֹטוֹבִּיוֹגְרָפִי, וְשֵׁם הַגִּבּוֹרָה אֶסְתֵּר,
וְהִיא הָיְתָה רוֹצָה לְהִוָּלֵד יְהוּדִיָּה,
וּבְאוֹתָהּ תְּקוּפָה נִכְנַסְתִּי לְבֵית הִלֵּל וּפָגַשְׁתִּי
אֶת הָרַב, שֶׁסִֵּּפר לִי שֶׁזֶּה עַכְשָׁו סִיֵּם
אֶת הַדּוֹקְטוֹרָט שֶׁלֹּו עַל הַמְּגִלָּה.
אָז הִרְגַּשְׁתִּי נִרְמֶזֶת וְהִתְמַקַּדְתִּי
בְּשִׁיר אֶחָד שֶׁבּוֹ צֶלָן כְּבַיָּכֹל
מַדְבִּיק אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה עַל אוֹתָהּ דְּמוּת
שֶׁהוּא זִמֵּן בַּשֵּׁם הָאֲחֵר שֶׁהִזְכַּרְתִּי.
אָז הִתְחַלְּתִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לִי שֵׁם עִבְרִי.
כְּמוֹ כֵן, הִצִּיעוּ לִי, בְּהַפְתָּעָה,
לַתֵּת קוּרְס קַיִץ עַל הָרוֹמָן הַמּוֹדֶרְנִי
וּבְחוּשׁ סַהֲרוּרִי בָּחַרְתִּי בְּשִׁבְעָה רוֹמָנִים
שֶׁכֻּלָּם, נִתְבָרֵר, מְסַפְּרִים אוֹתוֹ סִפּוּר:
סִפּוּר הַקּוֹרֵאת, נְצִיגַת הַהֲבָנָה,
נְצִיגַת הַקָּהָל, שֶׁאֵלֶיהָ פּוֹנֶה הַסּוֹפֵר
אַךְ אֵינֶנּוּ מַכִּיר בָּהּ, אֵין לָהּ קוֹל
וְכֹחַ לְהוֹצִיא אֶת חָכְמָתוֹ לַפֹּעַל,
וְהַסּוֹפְרִים עַצְמָם נֲשְׁאֲרִים בּוֹדְדִים
בְּעוֹלַם הַתֹּהוּ. אֶת זֶה, כַּנִּרְאֶה, לְתַקֵּן
בָּאתִי. וְלַמְרוֹת שְׁבִירַת הַצִּנּוֹר
שֶׁבּוֹ חָכְמַת הַסּוֹפֵר הָיְתָה אֲמוּרָה
לִזְרֹם לָעוֹלָם, בַּסְּפָרִים הָאֵלֶה הִרְגַּשְׁתִּי
בְּמַעֲרֶכֶת סְמוּיָה שֶׁל תַּבְנִיּוֹת,
סְמָלִים, קְשָׁרִים, לֹא רַק בְּתוֹךְ כָּל סֵפֶר–
בָּאִינְטֶרטֶקְסְטוּאָלִיּוּת, כְּפִי
שֶׁנָּהוּג לוֹמַר כַּיּוֹם. רָאִיתִי
שֶׁגַּם חַיֵֹי סוֹפְרִים וְקוֹרְאִים שְׁזוּרִים
בְּאוֹתוֹ מַאֲרָג, כְּמוֹ הַחַיִּים שֶׁלִּי,
וְחָשַׁבְתִּי: אָכֵן יֵשׁ אִינְטֶרטֶקְסטוּאָלִיּוּת
בְּחַיֵּינוּ, שֶׁאִם נַשְׂכִּיל לַעֲמֹד עָלֶיהָ
אוּלַי נְגַלֶּה מַעֲרֶכֶת יְחָסִים אֲחֵרִים
שֶׁתְּאַפְשֵׁר לָנוּ לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם.
הֲרֵי כָּל הָעוֹלָם הוּא רוֹמָן אֶחָד
גָּדוֹל, וְכָל מַעֲשֵׂינוּ וְדִבּוּרֵינּו
וְכַמּוּבָן שִׁירֵינּו וִיצִירוֹתֵינּו,
הֵם חֵלֶק מֵאוֹתוֹ סִפּוּר מַמָּשׁ
אִם כִּי נוּכַל, שֶׁלֹּא כְּמוֹ דְּמוּיוֹת
רוֹמָן, לִפְנוֹת אֶל הַמְחַבֵּר
וְאוּלַי לְהַשְׁפִּיעַ עַל הָעֲלִילָה,
הֲרֵי זוֹ יְצִירָה אִינְטֶרְאַקְטִיבִית.
הִזְמַנְתִּי אֲחֵרִים לְהִתְכַּנֵּס
וּלְהַרְהֵר עַל כַּךְ. נִסִּיתִי לֱאַתֵּר
דְּמוּיוֹת אֲחֵרוֹת, אֲלֵיהֶן אֲנִי קְשׁוּרָה.
נִסִּיתִי לְאַרְגֵּן אִרְגּוּן – קָרָאתִי
לַזֶּה “עוֹלָם קָטָן” (שֵׁם שֶׁאֲנִי
הִמְצֵאתִי אוֹתוֹ, כְּכֶל הַיָּדוּעַ לִי)
וְחָזִיתִי לוֹ תָּכְנִית כְּמוֹ זוֹ שֶׁיִּתְרוֹ
הִצִּיעַ לְמֹשֶה רַבִּנוּ. אֲבָל שׁוּם דָּבָר
לֹא עָלָה בְּיָדִי. בְּיָדַי הַכֹּל הִתְפָּרֵק.
בְּמַקְבִּיל הִתְחַלְּתִי לִלְמֹד עִבְרִית, לְהַגִּיעַ
לְקַבָּלַת שַׁבָּת. כְּבָר קָרָאתִי סְפָרִים
בְּלוֹעֲזִית עַל קַבָּלָה וַחֲסִידוּת
וּסְפָרִים אֵלֶה, יַחַד עִם פּאוּל צֶלָן,
עִצְּבוּ אֶת רַעְיוֹנוֹתַי. עַתָּה הִפְנוּ אוֹתִי
לְ”פִרְקֵי אָבוֹת”, וּבְמַסֶּכֶת זֹאת רָאִיתִי
מוֹדֶל לִיחָסִים אֲלֵיהֶם נִכְסַפְתִּי
בֵּין כּוֹתְבֵי סִפְרוּת יָפָה וּבֵין קוֹרְאֵיהֶם.
גַּם הַשִּׁירִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל צֶלָן,
שֶׁכָּתַב בְּקֶשֶׁר לַבִּקּוּר שֶׁעָּרַךְ בָּאָרֶץ
חֲצִי שָׁנָה לִפְנֵי מוֹתוֹ, הִשְׁפִּיעוּ עָלַי:
הִתְחַלְּתִי לֱהַרְגִּישׁ שֶׁבְּכָל זֹאת כָּאן
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ, אִם בִּכְלָל, יוּכַל דְּבָרוֹ
(כְּפִי שֶׁאֲנִי פֵּרַשְׁתִּי אוֹתוֹ, כַּמּוּבָן…)
לְהִשָּׁמַע. מִתּוֹךְ תִּקְוָה כָּזֹּאת,
גַּם בִּגְלַל שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לִי לְאָן
לָלֶכֶת, רַק לְבֵית יִשְׂרָאֵל–הִתְגַּיַּרְתִּי.
לָקַח לִי זְמָן אָרֹךְ לְהָבִין מַה עָשִׂיתִי
(אִם נַנִּיחַ, כִּי עַכְשָׁו אֲנִי מְבִינָה).
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים עָשִׂיתִי בְּלִי סוֹף שְׁטוּיוֹת
(אִם נַנִּיחַ, כִּי כְּתִיבַת הַשִּיר הַזֵּה
אֵינֶנָּה שְׁטוּת נוֹסֶפֶת). מְקַוָּה
שֶׁבַּשָּׁנִים הָאֵלֶה נַעֲשֵׂיתִי
יוֹתֵר רַחֲמָנִית, בַּיְשָׁנִית, גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים
וּמוּדַעַת, כַּמּוּבָן, לַבְּעַיָּתִיּוּת
שֶׁל הַעֲבָרַת אִינְטֶרְטֶקסטוּאָלִיוּת
מִשָּׁם לְכָאן. כִּי מִי כָּאן מִתְפָּעֵל
מִן הַקּוֹמֶדְיָה הָאֱלֹקִית
שֶׁלּאֹ לְדַבֵּר עַל מָדאָם בּוֹבָארִי
אוֹ רְשִׁימֹותָיו שֶׁל מָלְטֶה לָאורִידֶס בְּרִיגֶה?
(גַּם בַּמַעֲרָב כְּבָר כִּמְעַט אֵין לָהֶם קוֹרְאִים,
אֵין זֶה דָּבָר שֶׁיּכוֹל לַעֲזֹר לָנוּ
לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי כָּל הָאֲחַשְׁוֵרוֹשִׁים
שֶׁל שָׁם; הֵם בֶּאֱמֶת לֹא קָרְאוּ לִי
כְּבָר הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשְׁלֹשִים שָׁנָה.)
וְהַקַּבָּלָה – לֹא אַסְפִּיק לִלְגֹּם
מִן הַיָּם הֶעָצוּם הַזֶּה אֶלָּא כַּמָּה טִפּוֹת.
וְפָּאוּל צֶלָן – אָמְנָם מַכִּירִים אוֹתוֹ
אַךְ אֵין לוֹ, כִּיהוּדִי, שֵׁם טוֹב בִּמְיוּחָד.
הוּא שֵׁם גָּדוֹל, נָכְרִי לְמֶחֱצָה,
שִׁירָתוֹ לְחוּד וְהַיַּהֲדוּת לְחוּד,
וְעִם כָּל הַיְּחָסִים הָאִנְטֶנְסִיבִיִּים
שֶֹבֵּין אֱנָשִׁים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵיךְ תּוּכַל
הַהַרְגַּשָׁה שֶׁשִּירָיו דִּבְּרוּ אֵלַי
–פָּגַשְׁתִּי כַּמָּה שֶׁהִרְגִּישּוּ כַּךְ–
לְשַׁמֵּשׁ יְסוֹד לְקֶשֶׁר מְיֻחָד.
וְחוּץ מִזֶּה – אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה הָיְתָה
קְרוֹבָה לְמֶרְכַּז הַכֹּחַ הַפּוֹלִיטִי
וַאֲנִי רַק מְשׁוֹרֶרֶת (לֹא כָּל כַּךְ יְדוּעָה)
וּמַה לְשִׁירָה וּלְכֹחַ פּוֹלִיטִי? מַמָּשׁ
מַצְחִיק. לִפְעָמִים – אִם תִּסְלְחוּ לִי
עַל הַמָּשָׁל – אֲנִי מַרְגִּישָׁה כְּמוֹ
אַרְכֶנָה, שֶׁהִתְחָרְתָה בָּאֲרִיגָה
עִם אֱלִילַת הַחָכְמָה, פַּאלַאס אַתֶּנָה
(גַּם אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה שָׁזַר צֶלָן
בְּשִׁיר כּוֹאֵב בִּמְיֻחָד, אֲבָל זֶה בַּצַּד)
וְזוֹ הָפְכָה אוֹתָהּ לְעַכָּבִיש.
טוֹב, ה’ הֶרְאָה לְדָוִד הַמֶּלֶךְ
שֶׁגַּם לְעַכָּבִישׁ יֵשׁ מָקוֹם; וּבָאוּמָה
מִמֶּנָהּ יָצָא אָבִי הָיוּ מְסַפְּרִים
עַל מֶלֶךְ אָחֵר (Robert the Bruce) שֶׁרָאָה
בִּזְמָן שֶׁהֻדַּח מִכֶּס מַלְכוּת
עַכָּביִשׁ הַמִּתְעַקֵּשׁ לִטְווֹת קוּרָיו
וְהִתְחַזֵּק מִן הַמַּרְאֶה, וּלְבַסּוֹף
חָזַר לְכֵס מַלְכוּתוֹ. וַאֲנִי מַמְשִׁיכָה
לִטְווֹת, לַחֲלֹם שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְהַצִּיעַ
מַשֶּׁהוּ שֶׁיַּעֲזֹר כָּאן.
וּבְכֵן
אֲנִי חוֹלֶמֶת, שֶׁכָּאן תָּקוּם תָּכְנִית
“הַצַּעַד הַשְּׁלֹשָה עָשָׂר”. כְּפִי שֶׁנֶּאֱסָפִים
עַל מְנַת לְהִפָּטֵר מֵהִתְמַכְּרוּיוֹת
נֶאֱסָפִים עַל מְנַת לְנַסּוֹת לְהַרְגִּישׁ
בַּעֲלִילָה הַכְּלָלִית, לְזַהוֹת אֶת הַתַּפְקִיד
שֶׁכָּל אֶחָד וֱאֶחָד אָמוּר לְשַׂחֵק
וְלִתְמֹךְ אֵלֶה בְּאֵלֶה בְּתַפְקִידֵיהֶם.
יִוָּצְרוּ קְבוּצוֹת שֶׁל עֲשָׂרָה, קְבוּצוֹת שֶׁל עֶשֶׂר
קְבוּצוֹת, לְפִי תָּכְנִית יִתְרֹו. כָּל קְבוּצָה
תְּנַסֶּה לְזַהוֹת אֶת מִי שֶׁתַּצִּיג אוֹתָהּ
בַּצּוּרָה הַיְעִילָה בְּיוֹתֵר, וֱאִם
הַחֲבוּרָה תִּתְעַצֵּם, אוּלַי בַּסּוֹף
הִיא תַּשְׁפִּיעַ גַּם עַל הַתַּהֲלִיךְ הַפּוֹלִיטִי.
בְּקֶשֶׁר לַעֲבוֹדָה הַזֹּאת תִּכָּתֵב
וְתִשָּׁמַע סִפְרוּת. חֲבֵרִים כָּל הַמְחַבְּרִים.
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת יִפָּגְשׁוּ, וִיהִי מָה,
גַּם אִם יֵשׁ שִׂמְחָה מִשְׁפַּחְתִּית אוֹ חֲלִילָה לְהֵפֶך,
הֲרֵי לַעֲבוֹדַת הַכְּלָל צָרִיךְ
לְפַנּוֹת מָקוֹם בַּזְּמָן, וְאוֹתָהּ שָׁעָה
שֶׁבֵּין קֹדֶשׁ וְחֹל, שֶׁבָּהּ קוֹרְאִים
לֵאלִיָּהוּ שֶׁיָּבֹא כְּבָר, הִיא הַשָּׁעָה.
כֹּה אָמְרָה, דֶּרֶךְ פִּי, אִמָּא בִּינָה
בַּפּוּרִים-שְׁפִּיל הַזֶּה… וְאַתָּה, קוֹרֵא נֶחְמָד,
אָנָּא, חֲשֹׁב עָלַי בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר,
וְאִם תִּרְאֶה אֶת מָרְדְּכַי, אֱמֹר לוֹ…
אסתר קמרון