עמיחי חסון — שני שירים

הקָפָה ראשונה

עֲשָׂרָה חֳרָפִים חִפַּשְׂתִּי אֶת הַצַּדִּיק
בַּסְּפָרִים בַּקְּבָרִים עָמֹק בְּאֶמְצַע הַיַּעַר
נוֹהֵם כְּחַיָּה פְּצוּעָה עֵירֹם בַּמִּקְוֶה בַּיָּם
בַּמַּעְיָן בַּמִּדְבָּר בְּצוֹם בְּתִקּוּן חֲצוֹת בְּנֵר
כָּבֶה בְּנִגּוּן סָמוּי וְגָלוּי בְּצַעֲקַת דְּמָמָה דַּקָּה
בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג מְשַׁתְּקִים בִּלְחִישַׁת צֵרוּפִים
בְּמַרְתֵּף מְטֻנָּף בַּדָּרוֹם בִּירוּשָׁלַיִם בַּגְּבָעוֹת
בַּמְּדוּרוֹת הָאֵשׁ לֹא נֶעֶקְדָה בַּחַג בְּעֶמְדַּת
שְׁמִירָה מְכַוֵּן אֶת הָרוֹבֶה בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת
בְּרִקּוּד בְּגִלּוּפִין בְּהַשְׁוָאַת כּוֹסוֹת הָעַרַק
בְּבִטּוּל עַצְמִי כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא בְּשַׁאֲגַת יִפְרַח
בְּיָמָיו צַדִּיק בְּתֹהוּ מַחְנִיק בְּהַר עֵיבָל הָעִיר
שְׁכֶם בּוֹעֶרֶת אֲנִי רוֹצֶה לְהִכָּנֵס אֶל הַצַּדִּיק
בַּמְּעָרָה בְּתוֹךְ הַשַּׁעַר הַסָּגוּר הַשֻּׁלְחָן
עָרוּךְ כֻּלָּם מַמְתִּינִים לְזִמּוּן הַב לָן
וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא
בִּשְׁעַת הַדְּחָק אֲנִי לֹא נוֹשֵׁם
עַד כָּאן הַקָּפָה רִאשׁוֹנָה.

 *

 

קונקשן

וַאֲנִי בֵּין טִיסוֹת
בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה אָטָאטוּרְק כָּאן הָעִיר
קוּשְׁטָא הִיא קוֹנְסְטַנְטִינוֹפּוֹל הִיא אִיסְטַנְבּוּל
וְהִנֵּה רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב עוֹמֵד בַּשַּׁעַר וְתַרְנְגוֹל
הֹדּוּ גָּדוֹל בְּיָדוֹ וְנִדְמֶה הַתַּרְנְגוֹל כְּיֵצֶר הָרַע בִּכְבוֹדוֹ
פּוֹרֵשׂ אֶת זְנָבוֹ בִּפְנֵי הַדַּיָּלִים כְּכַרְטִיס עֲלִיָּה וּמִתְכַּבֵּד
בְּמַחְלֶקֶת עֲסָקִים בְּקַוְיָאר וְשַׁמְפַּנְיָה וְעַל רֹאשׁו כֶּתֶר
כָּעוּר וְשֵׁם שַׁבְּתַאי צְבִי חָתוּם בִּפְנִים
וְרַבִּי נַחְמָן יוֹרֶה בִּי חִצִּים

Leave a Reply