ב”ה
פסק זמן
פסק זמן. ואני מופזרת.
קשה לנשום ולחשוב.
כל רגע בודקת כותרת.
לא מוצאת התחלה לכתוב.
בגלל מה העולם כבלא?
חסיד אחד צץ והישיב:
“דבר כזה אינו פלא
בדור, צדיקו בתא הושיב!”
ומסביב מהדהדים
במעונות ישמעאל ואדום:
“שוב הצליחו היהודים
אסון לעולם לגרום!”
ואצלנו גורסים: “רצה הבורא
בהתבודדות ותפילה
ואת הלקח הזה הוא מורה
על ידי זו המחלה.”
אך מתחת הקרקע רוטנת סברה:
“איזו מזימת בעלי-הון
על ידי נגיף עיתונות זרעה
בציבור בהלה ותימהון!”
והמדענים מצהירים: “זה מקרי –
נגיפים מתפתחים כל הזמן.
ממזון לא כל כך כשר וטרי
יצא המשחית בווהאן.”
ואני מתבוננת באפשרויות
וראשי הולך סחור סחור
מבליל של שקרים, תבונות ושטויות—
באיזה הסבר לבחור?
ורק דבר אחד לי ברור:
תבל לתוהו שבה.
ולבנות אותה שוב, אחרי השיחרור,
נצטרך להמון מ ח ש ב ה.
אסתר קמרון