ציפורה פייגא ליפשיץ — ארבעה שירים

לאחי אבי

 
עץ הלימון נותן פרי
אתה בידך נטעת
קווים של חִיּוּת
פועמים השקט,
מבט רחום
מחייה לב,
מילה צלולה
עוד מחכימה
מהדהדת.

יש מתגלה
מאין
גלים גלים
מדממה
נסתם גולל
משהו נפתח.

 

 

[ללא כותרת]

1

הָרָצוֹן לִיצֹר לֹא פָּרַץ
 הִקְשִׁיב אִלֵּם לְמַעְגָּלַי
סִיבוּבִים סִיבוּבִים
סִיבוּבִים גְּדוֹלִים
מֵימִיִּים, חֶלְקָם מְפֻתָּלִים
עַד מָתַי

 עַד שֶׁתַּבְשִׁיל וַדָּאוּת
     וּקְרִיאַת הִנֵּנִי
                תַּעֲלֶה מִתְּהוֹם הַסָּפֵק
מִתְּהוֹם
הֲלֹא לִהְיוֹת.

2

הַיְּכֹלֶת לְהַשְׁקִיף עַל עַצְמִי
מִתְפַּתֶּלֶת
הוֹלִידָה חֶמְלָה
וְסַבְלָנוּת
קֶשֶׁב
לַיֵּשׁ הַמִּתְהַוֶּה
קֶשֶׁב
לְמַעְגְּלוֹתֶיךָ.

*

 

[ללא כותרת]

מִתּוֹךְ הַבִּלְבּוּל וְהַאֲפֵלָה נֶאֱרֶגֶת יֵשׁוּת חֲדָשָׁה
הִיא נֶאֱרֶגֶת לַמְרוֹת וְגַם בִּגְלַל
בְּמַחֲשַׁכִּים בְּלִקּוּי מְאוֹרוֹת בְּהִתְנַגְּשׁוּיוֹת בִּנְפִילוֹת בְּאַכְזָבוֹת
כְּשֶׁאֵין אֲוִיר
בִּרְגָעִים יָפִים בְּמַבַּט הָעַיִן בַּהַקְשָׁבָה בְּמַגַּע יָד
הִיא נֶאֱרֶגֶת בֶּהָרִים, בִּצְלִילֵי חֲלִילוֹ שֶׁל הָרוֹעֶה וּבֶעָרִים הַהוֹמוֹת
וַאֲנִי עֶרְגָּה
לְהוֹפָעָה
קוּמִי שְׁכִינָה מֵעָפָר
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ.

*

 

[ללא כותרת]

לָמָּה נִגָּרַע
וְאִם שָׁהִינוּ בָּאֲפֵלָה יָמִים
כּוֹחוֹת חַיִּים מֻכְפָּלִים
יִהְיוּ מְנַת חֶלְקְכֶן.

קומנה, לְבַשְׁנָה עֹז
לְהַנְחוֹת עַם במחולות.

הִסְתַּכַּלְתֶּן לַגֵּיהִנֹּם בָּעֵינַיִם
לָרָעִים
וְלֹא הִנְמַכְתֶּן קוֹמָה
לֹא כְּרַעְתֶּן בֶּרֶךְ

תֹּף מַכֶּה בְּקֶצֶב מְחַיֶּה
מְיַשֵּׁר עַקְמוּמִיּוּת שֶׁבַּלֵּב

בְּנוֹת חַיִל
כְּשָׂרָה בַּטִּירָה הַמִּצְרִית
עֲטוּרוֹת כֶּתֶר תִּפְאָרָה.
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְלֹא חַת לְלֹא מוֹרָא
הִשִּׁילוּ קַטְנוּנִיּוּת וְדִכָּאוֹן
הִשִּׁילוּ קָרְבָּנִיּוּת
מְבַשְּׂרוֹת תְּקוּמָה.
 

Leave a Reply