כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מֵת אֲסֻפַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים מִתְפַּזֶּרֶת לְכָל עֵבֶר
וְכָל הַסְּיָחִים מִשְׁתּוֹלְלִים בְּאֻרְוָה.
זֶה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הֵם סְתָם קוֹפְצִים מִבֶּהָלָה אוֹ תְּחוּשָׁה מֻטְעֵית שֶׁל חֹפֶשׁ
אֲבָל בְּעֶצֶם הֵם אוֹסְפִים עַל גַּבָּם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הַמּוּטָחִים מַעְלָה וְחוֹזְרִים וְנוֹשְׁרִים עֲלֵיהֶם
כְּמוֹ פְּתִיתֵי שֶׁלֶג הַנְּמַסִּים בְּדַרְכָּם אֶל הָאֲדָמָה.
נְמַסִּים אֲבָל נִמְצָאִים שָׁם בְּלִי לְהֵחָשֵׂף לְמִי שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָם קֹדֶם
כְּשֶׁעוֹד הָיוּ בְּמַתְכֹּנֶת יוֹתֵר סְדוּרָה.
סוּסָה אֲבֵלָה זֶה מַמָּשׁ לֹא אֲנִי
הִיא הוֹפְכִית מִמֶּנִּי וַאֲנִי יוֹדַעַת לְזַהוֹת אֵין-חֹפֶשׁ כְּשֶׁאֲנִי רוֹאָה אוֹתוֹ
הַסְּיָחִים שֶׁלִּי מְנֻמָּרִים וּבְרוּדֵי צְבָעִים, וְיֵשׁ לִי הַרְבֵּה מֵהֶם.
הַדָּבָר הַיְּחִידִי הַדּוֹמֶה בֵּינִי וּבֵינָהּ הוּא שֶׁגַּם אֲנִי סוּסָה
וּכְשֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר מִשְׁתַּנֶּה לְחָרְפִּי
גַּם אֲנִי אוֹהֶבֶת לֶאֱסֹף פְּתִיתֵי שֶׁלֶג עַל הַגַּב.