אמרי פרל – שלושה שירים

אדם אחד שהצליח ליפול  

 

יֵשׁ אָדָם אֶחָד שֶׁהִצְלִיחַ –

אַלְפֵי דּוֹרוֹת נִכְשְׁלוּ.

וְאִלְמָלֵי אוֹתוֹ אָדָם,

הַבְּרִיאָה הָיְתָה כִּשָּׁלוֹן.

אָדָם אֶחָד הִצְלִיחַ, לִפֹּול.

לִפֹּול כְּמוֹ נוֹצָה.

כְּשֶׁאֵין הִתְנַגְּדוּת נוֹצָה תִּפֹּל לָאֲדָמָה – כְּכַדּוּר בַּרְזֶל

וּבַרְזֶל יִשַּׁק לְאֶרֶץ – כְּנוֹצָה

רַק לְבַטֵּל אֶת כּוֹחַ הַהִתְנַגְּדוּת

וְכַדּוּר הַבַּרְזֶל שֶׁבְּלִבְּךָ – הָפַךְ נוֹצָה.

*

חוזה חדש

אני מסכים בדמי לחתום הסכם חדש.

בדמי אחיי הופר הקודם, בצרחת נשים נקרע.

גם חוזה שנחתם בראשית בריאתי, בדם טבורי נכרת,

נשרף כנייר יחד עם הכל.

מילותיו הריקות פזורות על גבי כבישים חסרי שם –

“אמון” מרוסק ומרוח על האספלט.

“טוב האדם” מפוזר על הדשא,

ממטרות הקיבוץ עוד משקות אותו במרץ, אולי יתקמפסט מהר יותר.

“מוסר” נחטף באלימות על טנדרים מלאי צהלות דם וטרף.

מוכה מכל צדדיו עד שלא ניתן להכירו מרוב דם ושברים.

אך אני מסכים בדמי לחתום חוזה חדש.

אני לא אעצום יותר את עיני, לעולם. גם כאשר אשן ואקדח דרוך תחתיי,

עיני תשארנה פקוחות.

ואת, מציאות עגומה שלי, מצדך…

 

*

 

דברים שלא לימדו אותך

ישנם דברים שלא לימדו אותך בבית ספר,

וגם ההורים הכי טובים, לא הדריכו,

כמו איך לקחת שכטה ראשונה במסתור השיחים הנמוכים,

בלי להשתעל.

כמו איך להרגיע לב סוער ממראה נערה וגומותיה.

כמו איך לבלוע בושה על היותך אדם, עפר.

כמו להתכונן למלחמת העצמאות השנייה, או למלחמת העולם השלישית

אחרי שהבטיחו שלא עוד,

ולעולם לא עוד.

ושתהיה גדול לא תלך לצבא כי כבר לא יהיו מלחמות.

ולא הדריכו אותך איזה קול להוציא מפיך כאשר שוחטים לנגד עיניך את יונת השלום הצחורה,

ובענף הזית משפדים גוזליה.

לא מולקים בבוהן ככהן המקריב, אלא בדרך אחרת,

שלא לימדו אותך.

(אבל מעבר לגדר, שם למדו זאת היטב.)

ולא לימדו אותך שהקם להורגך השכם להורגו.

ולא לימדו אותך לשאוג כשדוקרים בבשרך החי.

 

אלא לימדו אותנו על רבין, ועל פרס שנובל על שלום.

ולימדו קולוניזציה תרבותית במווסה של חמלה.

לימדו אותנו איך לא להקשיב לאחר, לכוונותיו ולדבריו, להצהרותיו והכרזותיו,

אלא לראות את המציאות נכוחה – לראות בסוכריות הנזרקות על דם השחוטים חוסר הבנה תרבותי,

חולשת החלש, זעקת הנזקק, ייאוש הדלות.

לימדו אותנו לחבק ולהכיל ולהלקות עצמנו על היותנו חיים כי העולם אוהב יהודים מתים,

ובושה על זה שאנו חיים על אדמה פורחת, ונושמים אוויר לא שלנו.

 

ומה תלמד את בנך? היושב על אדן חלון ומחפש את אחותו,

מה תלמד את בנך שלא יוצא מפתח ביתו?

ומה תלמד את בנך על אחיו החייל שלא יוכל לשחק איתו כדורגל, כי אין.

והאם תאמר לבנך – שתהיה גדול, לא תלך לצבא, כי כבר לא יהיו מלחמות?

 

Leave a Reply