הַכֻּרְסָה
בַּבַּיִת הַיָּשָׁן שֶׁנִּשְׁאַר מֵאָחוֹר,
נוֹתְרָה כֻּרְסָה קְטַנָּה מִקַּשׁ
מְעַט דְּהוּיָה, מְעַט מְרֻפֶּטֶת.
סִיבִים קְטַנִּים כְּבָר חָרְגוּ
מִסַּמְכוּתָם וְצָצוּ מִבֵּין הַדְּפָנוֹת,
אַךְ זוֹ הָיְתָה כֻּרְסָתוֹ שֶׁל אָבִי זַ”ל
אוֹתָהּ רָכַשׁ מֵרוֹכֵל עַרְבִי בַּכְּפָר,
עָלֶיהָ יָשַׁב שָׁנִים רַבּוֹת מִימֵי חַיָּיו
מֵעַל הַבְּאֵר הַיְּשָׁנָה בַּחֲצַר בֵיתֵנוּ,
פַּעַם עִם סַדָּן בֵּין רַגְלָיו לַתִּקּוּן נַעֲלַיִם
וּפַעַם עִם מַרְצֵעַ בּוֹ חוֹרֵר חֲגוֹרָה.
פַּעַם עִם פַּטִּישׁ בּוֹ תִּקֵּן שֻׁלְחָן אוֹ כִּסֵּא
וּפַעַם עִם יָדִיוֹת סִיר אוֹ יָדִית לְמִּכְסֶּה
בְּאַחֲרִית יָמָיו שָׁזַר פְּרָחִים
מִבַּדֵּי נַיְלוֹן אוֹ מֶשִׁי
וְרָדִים וְשׁוֹשַׁנִים בִּצְבָעִים שׁוֹנִים,
לַמִּשְׁפָּחָה לַנְּכָדִים…
כָּעֵת הַכֻּרְסָה מְיוּתֶּמֶת
הַבַּיִת נִמְכָּר לְזָרִים.
רַק הַכִּסּוּפִים
נוֹתְרוּ מֵהַיָּמִים הָאֲחֵרִים.
*
הוּא אָמַר לִי בּוֹאִי
הוּא אָמַר לִי בּוֹאִי
וְנָשִׁיר אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים.
הוּא אָמַר לִי בּוֹאִי
וְנַשְׁלִים אֶת כָּל הַהַתְחָלוֹת
מֵאָז הַנְּעוּרִים.
הוּא אָמַר לִי בּוֹאִי
עַד קֵץ הַיָּמִים.
נָעוּף מֵעַל הַמַּהֲמוֹרוֹת
מֵעַל הַוִּירוּסִים הַקָטְלָנִים
נַעֲצֹם עֵינַיִם וְנָשׁוּט בָּעֲנָנִים
נְפַזֵּם שִׁירִים עַתִּיקִים
נִשְׁכַּח אֶת הַמַּסֵּכוֹת
נַמְתִּיק אֶת הַסוֹפִים,
נְקַמֵּט בַּזְּמַן שֶׁנּוֹתַר
אֶת כָּל הַכִּסּוּפִים.
הוּא אָמַר לִי בּוֹאִי.