ב”ה
נֶאֱסָפִים אֲנַחְנוּ פֹּה לִרְאוֹת
פָּנִים, מֵהֶם אֵין לָנוּ צֹרֶךְ לְהַסְתִּיר פָּנֵינוּ,
לִשְׁמֹעַ צְלִיל דִּבּוּר יָשָׁר, לְהִתְחַלֵּק
בַּמֶּה שֶׁחֲלוֹמוֹת חָרְטוּ עַל מֹחַ מְנַמְנֵם,
בַּמֶּה שֶׁקּוֹל דְּמָמָה דַּקָּה הִבִּיעַ בְּשָׁעוֹת כְּבֵדוֹת
שֶׁהִטִּילוּנוּ לִמְחוֹזוֹת שֶׁל שֵׂכֶל וְחַיִּים
שֶׁלּאֹ נִפְקַד זִכְרָם בַּשּׁוּק: לִמְצֹא
וּלְהַתְאִים חוּטִים שֶׁל גּוֹרָלוֹת מְשֻׁתָּפִים,
שִׂרְטוּטֵי-תָּכְנִית שֶׁהִתְכַּסּוּ בְּרֶפֶשׁ חַיִּים בְּלִי-מַחֲשָׁבָה —
מִשְׁכָּן לַשֵּׂכֶל הַמְשֻׁתָּף
אֲנוּ מְחַפְּשִׂים. לֹא לְהִתְחֲרוֹת, כִּי אִם לְהִתְחַלֵּק
בְּכָל מַה שֶׁרָאִינוּ וְלָמַדְנוּ, וּלְהַשְׁקִיף מִכָּאן
אֲחוֹרָנִית עַל הָעוֹלָם שֶׁבּוֹ מוֹחוֹת שֶׁנִּסְתַּבְּכוּ
יוֹצְרִים אֶת הַבְּעָיוֹת אֲשֶׁר אוֹתָן הֵם מְנַסִּים לִפְתֹּר
בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל הַסָּפֵק שֶׁמַטִּילִים הֵם זֶה בָּזֶּה, סָפֵק בָּאַהֲבָה,
בְּחָכְמָתוֹ שֶׁל הַדִּמְיוֹן, וּבַמִּלָּה.
שֶׁכֵּן, כְּשֶׁמַּשְׁקִיפִים מִכָּאן אֲחוֹרָנִית עַל הָעוֹלָם
אוּלַי תּוֹפַעְנָה הַדְּרָכִים, אֲשֶׁר בִּזְמָן
שֶׁעוֹד הָיִינוּ נִפְתָּלִים, בְּלִי לְקַבֵּל אֶת עֲצַתָּם
שְׁל קְרוֹבֵי-רוּחַ, הָיוּ סְמוּיוֹת-מֵעַיִן:
אוּלַי, כְּשֶׁחוֹשְׁבִים עַל שְׂפַת-בָּבֶל
שֶׁל דִּיסְצִיפְּלִינֹות שְׁאַפְתָּנִיּוֹת
נוּכַל לִמְצֹא דִּבּוּר שֶׁבּוֹ נוּכַל לִפְנוֹת
לְכָל גִּזְרָה שֶׁל הָאֱמֶת הָעוֹלָמִית הַמְפֻצֶּלֶת
וּלְהָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל הַשָּׁלֵם לַחֵלֶק.
אֲנוּ אוֹמְרִים שֶׁשֵּׁכֶל הָאָדָם, אִם הוּא שָׁלֵם,
יָבִיא אֶת הָעוֹלָם אֶל תִּקּוּנוֹ.
תִּקּוּן הַשֵּׂכֶל זֶהוּ הַתַּפְקִיד שֶׁלְּפָנֵינוּ.
כַּמָּה שָׁנִים? כַּמָּה חַיִּים? אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים:
רַק כָּל אֶחָד יַנִּיחַ חוּט.
אסתר קמרון
מאנגלית: חמוטל בר-יוסף