חגי קמרט – נזכור

נִזְכֹּר
19/12/23

נִזְכֹּר אֶת הַיּוֹם בּוֹ אוֹיֵב הִפְתִּיעַ
הָרַס וְנַתֵּץ הִתְאַכְזֵר וְרָצַח
פָּשַׁט בְּיִשּׁוּבִים שָׂרַף וְהִפְגִּיעַ
צָחַק הִתְרַבְרֵב הָרַס וְשָׁדַד

נִזְכֹּר מְגִנִּים אָז יָצְאוּ לְעֶמְדוֹת
בְּחֵרוּף נִלְחֲמוּ לְהַצִּיל אֶת אֶפְשָׁר
גִּרְשׁוּ, גַּם נָפְלוּ, הִתְגַּלּוּ שָׁם גְּבוּרוֹת
אֹמֶץ נְחִישׁוּת עַד לֹא יְתֹאַר

נִזְכֹּר חֲטוּפִים נִלְקְחוּ אֶל הַשֶּׁבִי
בְּאַכְזָרִיּוּת מְנֻוֶּלֶת בְּיוֹם הַחַג
בְּאוֹפַנּוֹעַ בְּטֶנְדֶּר לֹא שָׁעוּ לִבְכִי
גַּם תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ מִמִּטָּתוֹ נֶחְטַף.

נִזְכֹּר עִסְקָאוֹת עִם שָׂטָן שֶׁעָרַכְנוּ
חָזְרוּ יַקִּירִים מֵעַזָּה לְכָאן
קְצָת שִׂמְחָה עָלְתָה אָז בְּקֶרֶב כֻּלָּנוּ
אַךְ עֲדַיִן רַבִּים נִשְׁאֲרוּ עוֹד שָׁם

נִזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ לִשְׁבוּיֵינוּ
בְּמַחְשָׁךְ מִנְהָרָה בְּלִי תְּרוּפוֹת וּמָזוֹן
הִכּוּ וּפָצְעוּ וְעִנּוּ יַקִּירֵינוּ
בָּרָשָׁע בְּרֹעַ בְּכַוָּנָה בְּזָדוֹן

נִזְכֹּר גַּם חָטוּף שֶׁבָּרַח אֵלֵינוּ
נִתְפָּס הֻעֲבַר לְחָמָס מִיָּד
נִזְכֹּר גַּם שְׁלוֹשָׁה שֶׁהָרְגוּ כּוֹחוֹתֵינוּ
מִשְׁגֶּה בְּעֶטְיוֹ שֶׁל מֶתַח הַקְּרָב

נִזְכֹּר נָא יַחְדָּיו חַיָּלִים שֶׁאִבַּדְנוּ
עַל דֶּרֶךְ רוֹחֶשֶׁת מִנְהָרוֹת וּפִירִים
נִזְכֹּר לֹא נִשְׁכַּח גִּבּוֹרִים שֶׁאָהַבְנוּ
נָפְלוּ הֵם בְּקֶרֶב לוֹחֲמִים אַמִּיצִים

נִזְכֹּר נָא חַלּוֹן עֵת הָאֵם הַדּוֹאֶגֶת
מִסְתַּכֶּלֶת דַּרְכּוֹ עַל גַּן וְעַל פְּרִי
אוּלַי הַבֵּן חַיָּל יֵרָאֶה בְּמִשְׁקֶפֶת
הַבַּיְתָה יָבוֹא הוּא שָׁלֵם וּבָרִיא

נִזְכֹּר גַּם שְׁלִיחֵי הַצָּבָא עַל הַדֶּלֶת
דּוֹפְקִים לִמְסֹר אֶת הָרַע מִכָּל
וְאַחַר כָּךְ “הֻתַּר לְפִרְסוּם” כְּכוֹתֶרֶת
מֶסֶר לָעָם עַל הַמַּר עַל הַשְּׁכוֹל.

נִזְכֹּר גַּם נִזְכֹּר כִּי לִקְרָב יָצָאנוּ
לְמַעַן נִחְיֶה בְּאַרְצֵנוּ בַּטּוֹב
וְלֹא יִקְרַב שׁוּב צַר לִגְבוּלֵנוּ
לֹא יָקוּם שׁוּב אוֹיֵב אוֹתָנוּ לִתְקֹף

נִזְכֹּר טֶרֶם סוֹף נִרְאֶה בָּאֹפֶק
גְּדוֹלָה לְפָנֵינוּ יְרִיעַת הַמְּשִׂימָה
עוֹד דְּבָרִים יִכְתְּבוּ בַּהֶמְשֵׁךְ בְּתֹקֶף
הִיסְטוֹרְיָה, קוֹרַת נוֹסֶפֶת רְשִׁימָה.

Leave a Reply