אֶת שאני יודעת
לֶאֱהֹב זֶה לָדַעַת
שֶׁמֵּעֵבֶר לְכָל כְּלוּבֵי הַמָּסַכִּים
יֵשׁ בְּךָ צִפּוֹר קְטַנָּה,
כֻּלָּהּ פְּלוּמָה רַכָּה,
צְבָעִים וּגְוָנִים,
וְכָל עֲמִידָתָהּ עַל עָנָף
כַּנְפֵי רוּחַ.
הִיא מְפַרְפֶּרֶת בִּכְמִיהָה
לְלַקֵּט זֵרְעוֹנֵי אַהֲבָה
מִכַּף יָדִי.
גַּם אִם שִׁירָתְךָ תִּצְרֹב
וְיִדְקְרֵנִי מַקּורְֹךָ
וְאַף אִם אֶפָּגַע
וְאַחְזִיר לְךָ כִּגְמוּלְךָ –
עָלֵינוּ לִזְכֹּר
שֶׁיֵּשׁ בְּךָ צִפּוֹר,
וִגֵם בִּי.
(מתוך: “אל הפליאה”, הוצאת ניב 2020)
*
צימאון
מָטָר וְטַל
שָׁקְעוּ בַּתְּהוֹמוֹת
מַבּוּעַ וּבְאֵר נְכוֹנִים.
עוֹלָם צָמֵא מַמְתִּין וְשׁוֹאֵל
אַיֵּה
הַדְּלִי לְהַעֲלוֹת?
(מתוך: “אותות נרקמים”, הוצאת “עמדה” 2024)