סמדר פייל – ארבעה שירים

*

לֹא הָיְתָה נֶחָמָה בִּבְדִידוּתָם שֶׁל הָאֲחֵרִים

וּכְנִיסָתָם הַהֶכְרֵחִית לְמֶרְחָבִים מוּגַנִּים לֹא

צִמְצְמָה אֶת שַׁלְוַת הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה.

כְּאִלּוּ בְּהַחְלָטָה לְהִכָּנֵס אִישׁ אִישׁ לִבְדִידוּתוֹ

הָיְתָה הַכָּרָה שֶׁגַּם קוֹדֵם לֹא הָיִינוּ בֶּאֱמֶת יַחַד.

עַכְשָׁו בְּיוֹשְׁבִי כָּאן מִתְהַפְּנֶטֶת מִקַּרְנֵי שֶׁמֶשׁ

שֶׁמְּחַלְּקוֹת אֶת הַחֶדֶר לַחֲלָקִים לֹא שָׁוִים

אֲנִי מִתְפַּתָּה לָשֶׁבֶת לִכְתֹּב לְךָ מִכְתָּב

אוּלַי עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֵלֶיךָ כְּבָר תָּבוֹא לְכָאן

מַחֲזִיק אוֹתוֹ בְּפִיךָ מְבַשֵּׂר

שֶׁכָּלוּ כָּל הַכּוֹחוֹת.

*

הַשָּׁלִיחַ יַגִּיעַ עַד פֶּתַח הַדֶּלֶת

וְיַשְׁאִיר אֶת זֶה שָׁם

לְלֹא מַגָּע

יַד אָדָם.

אֲרוּזָה הֵיטֵב בְּזִכָּרוֹן

גַּעְגּוּעַי

יְדֵי אָדָם

שֶׁלִּטְּפוּ וְהִרְגִּיעוּ

וְלֹא נֶעְצְרוּ

עַל הַסָּף.

*

לֹא נָגִיף אֶת הַתְּרִיסִים

נִתְכַּנֵּס וְנַקְהִיל אֶת עַצְמֵנוּ

למעַגּל הַקָּטָן בַּיְּקוּם

הַקֹּטֶר שֶׁלּוֹ הוּא הַמֶּרְחָק

בֵּין כָּל הַלְּבָבוֹת

שֶׁפּוֹעֲמִים עַכְשָׁו בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם.

*

בַּחֲדַר הַמְּדָרְגוֹת צוֹמֵחַ סְגַלְגַּל

הַיְּהוּדִי הַנּוֹדֵד

מָה לִי וְלוֹ

אֶלָּא

כִּסּוּפִים חֲסוּמִים.

הִכְנַסְתִּי אוֹתוֹ הַבַּיְתָה

הִסְבַּרְתִּי לוֹ שֶׁכָּל

אִישָׁה צְרִיכָה

חֶדֶר מִשֶּׁלָּהּ

וְאֶפְשָׁרוּת לָצֵאת מִמֶּנּוּ

לְפָחוֹת עַל יְדֵי

שִׁירָה.

Leave a Reply