הַקַּבְרָנִים
“דָּלִינוּ אֶת הַחֹשֶךְ עַד תֹּם”.
פאול צלן
פִּגְרֵי הַכּוֹכָבִים הוֹפְכִים חֵלֶב סָמִיךְ בַּשְּׁכוּנוֹת שֶׁאַחַר כָּתְלֵנוּ
אֲנַחְנוּ מִתְבּוֹנְנִים בָּהֶם מִתְכַּלִּים בְּכָל תִּשְׁעָה יְרָחִים
נִבְרָאִים מֵחָדָשׁ בְּכַדֵּי חֵמָר גְּדוֹלִים
חוֹסְמִים אֶת הָרְחוֹבוֹת לְיַד בֵּיתֵנוּ.
כָּל בֹּקֶר אֲנַחְנוּ הוֹפְכִים אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַחַלְפָנִים.
תּוֹפְרִים וִילוֹנוֹת מִשִּׂמְלוֹת הַחֲתֻנָּה שֶׁל לֵיל אֶמֶשׁ.
גּוֹנְזִים קֵיצִים בְּבוֹרוֹת הָאֲדָמָה.
כָּל בֹּקֶר מַמְתִּינִים לַחֹשֶךְ.
אֲנַחְנוּ נוֹתָרִים מִחוּץ לַחוֹמוֹת חֲשׂוּפִים
לָרוּחוֹת, לַבִּזָּה, חֲשׂוּפִים לְכָל צוֹעֲנִי
הַמִּתְפַּנֶּה לִצְרָכָיו בְּחַצְרוֹתֵינוּ
אִישׁ אֵינוֹ עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר,
וּבְשׁוּבֵנוּ מִבָּתֵּי הַמְּלָאכָה לִבְצֹעַ
אֶת הַלֶּחֶם, לִשְׁתּוֹת אֶת הֶחָלָב,
לִבְזֹק מֶלַח עַל שֻׁלְחַן הַשַּׁעַם,
הַכּוֹכָבִים מְאַבְּדִים עַצְמָם לָדַעַת
וּבְשָׂרָם הֶעָיֵף נֶחְמָץ לְחָלָב
רוֹתֵחַ עַל חַיֵּינוּ.
אֶת מֵתֵינוּ נִקְבֹּר תַּחַת רִצְפוֹת
הַבָּתִּים בָּאֲפֵלָה.