תרצה פוסקלינסקי-שחורי – שני שירים

*

עומד אבא בסכין מונף

ערב שבת מעלה חיוכיו המוכרים

קרפיון לא עקוד נח לפניו

וכרסו של אבא, יחד איתו, על קרש החיתוך

יש בועה אחת שצפה לו בפנים

בקוטר חמישה או קצת יותר סָנְטִים

עומדת יציבה

בכלי עור שקוף מתוח ועמיד

וכילאה אדמדם מעט אולי מדם

הסגר שבסגר נושם עמוקות

אויר תָחוּם בשלפוחית לא מגיע לא לשום מקום

מחזיק הסגר את דגו בגאון

מחזיק הדג אוירו כאדון

והדג נאה למראה, מלא ושבע

יש בועה אחת שצפה לי בפנים

שלחופית רַיאוֹתי ברוחב קילומטר

לא פלשתָ אל תוכה

למלא אותה לכבודי או כבוד מי

נחה כאותו דג ממתין

יש לתלוש את סגר הגאון מתוכו

לחלל את הבועה השוקטת

לא פקועה

לחמוס את שלוותה מן הפגר

למלא אותו לכבוד שבת

לכבוד לועי המחכה לו שימלא אותי באבא שוב

שישוב

הקרפיון אינו לכל הדעות לוויתן

אך בכל ערב שבת מחדש

עולה בשלב הזה חיוך בזויות פיו הדגי

*

חמורבי ניצח את זִימְרִי לִים,

חמורבי הרס לו את הארמון

חמורבי קבר את מָארִי כולה

זה מה שיש בחוץ אוקי?

ואני ניצחתי  את חמורבי ומארי

חוקים זרים כאן לא פועלים

העולם מוצף יכולות וסרטים

עשויי רגעים זכורים מתמסרים

חמורבי מת באלף שבע מאות וחמישים

כתוב בספרים אוקי?

יש לי כורסא גדולה אל מול הטלויזיה

יש לי מחשב עצום יכולות

בכף ידי תרבויות מתחוללות

לוחות טקטוניים זזים לפי סימן

נתיבי תנועה הופכים אחידים

אבוריג'ינים בסלון שרים לוחות

הדומה והמדומה משיקים ברצוני

השמים והארץ אינם נפגשים

העולם הוא בזאר מתנות טראנס מוחי

ואני מלקטת מהן כחפצי

משבצת בהן צבעים משלי

אין כלום בחוץ אוקי?

 

כתיבת תגובה