אמת מארץ ישראל
אֵי הָאוֹת הַמְּדַמֶּמֶת, שֶׁרוֹצָה לְהִכָּתֵב.
לַצְּעָקָה שֶׁתָּעִיר תְּחוֹלֵל,
בְּתוֹךְ הַבְּכִי מַפְלִיגָה עַד כְּאֵב
הָאֱמֶת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
כִּי בָּאנו אֶל דִּמְעָתָהּ, וְהִיא עֶרְגָּה.
וְחַיֵּינוּ בָּאוּ אֶל חֲצֵרוֹת, לְמַשֵּׁשׁ הַגְּדֵרוֹת.
הַסּוֹד הָעַתִּיק הִתְעַלֵּף כְּתוּגָה. עוֹטֵף.
עַזָּה הָאוֹת כִּי תָּחוּשׁ, לַדָּם הַקָּרוּשׁ,
נֶאֱנַחַת. לַחַג וְלַטֶּבַח גַּם יַחַד.
הַשֶּׁמֶשׁ רַק זָרְחָה, שַׁחֲרִית נִרְצְחָה,
וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט אוֹת צוֹעֶקֶת: אֵיכָה.
אִלּוּ אָחַזְנוּ בַּפָּרֹכֶת, בְּנִשְׁמָתָהּ הָאִטִּית
יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת בְּמַעֲרֻמֶּיהָ הַשּׁוֹתְתִים,
זֶה הָיָה הֶעָתִיד. טִפִּין וְשִׁטִּין.
לָעוֹרְגָהּ, נֹגַהּ עִיר הֲרֵגָה, שׁוֹתְתִים
בֵּין אֲרוֹן בְּרִית לַאֲרוֹן הַמֵּתִים.
אֶרֶץ מִתְפַּכַּחַת בִּכְאֵבָהּ, מְגִלָּתָהּ נִכְתָּבָה.
דּוּגִית שָׁטָה אֵלַיִךְ, מִפְרָשֶׂיהָ אַהֲבָה. לֹא
חִיל, עֵת הָאֱמֶת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַתְחִיל