מִבְצַע חִסּוּל
אָהַבְנוּ פַּעַם בֻּבָּה בַּחַלּוֹן.
הָיְתָה שָׂמָה אֶת עַצְמָהּ לְרַאֲוָה.
מִדֵּי קַיִץ וָחֹרֶף
הֵנֵצּוּ וּפָרְחוּ שְׂמָלוֹת לְגוּפָהּ.
הָיְתָה לוֹטֶשֶׁת מַבָּט חָלוּל
מוּל עֵינַיִם מְשׁוֹטְטוֹת,
עוֹלָה מִתּוֹךְ הִשְׁתַּקְּפוּת הָרְחוֹב
כְּלוּאָה בְּתוֹךְ מַחְשׂוֹף שִׂמְלָתָהּ.
כָּעֵת אֲנַחְנוּ לְצִדָּהּ עוֹמְדִים דֹּם,
מִסְדַּר חַיָּלִים פְּשׁוּטֵי מַדִּים,
אַנְשֵׁי מִדּוֹת,
מִשִּׁכְמֵנוּ וָמַַטָּה –
אַף יָדֵינוּ קְטוּעוֹת.
פַּעַם אָחַזְנוּ בְּיָדֵינוּ מַקְלוֹת,
יָרִינוּ מִפִּינוּ זַעֲקוֹת רוֹבִים.
בְּיָָדַיִם סַקְרָנִיּוֹת פָּרַעְנוּ שִׂמְלָה
שֶׁל בֻּבָּה קְטוּעַת רֹאשׁ.
כָּעֵת אֲנַחְנוּ חַיָּלֵי צַעֲצוּעַ
בִּידֵי הַגֵּנֵרָל.
הַבֵּט בְּחַלּוֹן הָרַאֲוָה –
הִנֵּה מֻצָּגוֹת גּוּפוֹתֵינוּ
שׁוּרָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה.
*
בְּמִקְרֶה שֶׁל שֶׁקֶט פִּתְאוֹמִי
בְּמִקְרֶה שֶׁל שֶׁקֶט פִּתְאוֹמִי,
אֵיזֶה מִין רִשְׁרוּשׁ פְּנִימִי,
אָסוּר לְהִבָּהֵל.
רַק לְלַטֵּף חָזָק אֶת חַיַּת הַמַּחְמָד,
לְהֵרָגַע מִיָּד.
עוֹד לֹא מְדֻבָּר בְּשָׁלוֹם עוֹלָמִי.
בְּמִקְרֶה שֶׁל דֶּגֶל לָבָן,
אֵיזֶה מִין רֹגַע סַרְבָן,
אָסוּר לְהִסָּחֵף.
יֵשׁ לְהַאֲזִין לְהוֹרָאוֹת הַמַּצִּיל,
לָקַחַת אֲוִיר.
עוֹד לֹא מְדֻבָּר בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
בְּמִקְרֶה שֶׁל סוֹף טוֹב
בְּטֶרֶם עֵת,
בְּמִקְרֶה שֶׁאַתָּה, נַנִּיחַ, מֵת,
לֹא לְהִלָּחֵץ. זֶה עוֹבֵר
בְּתוֹרָשָׁה.
עַכְשָׁו חַיֵּךְ לַמַּצְלֵמָה בְּבַקָּשָׁה.