צידה אישית
הַלַּיְלָה כְּבָר נִיסָן, עַל הָאָבְנַיִם אִמִּי
וְעָלַי לְהִוָּלֵד.
אֶצְטָרֵךְ לְהַשְׁלִים מַתְכֹּנֶת לְבֵנִים יוֹמִית
כִּי בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתַי הַהוֹלְכִים וּבָלִים
לֹא הִסְפִּיק לְהַחֲמִיץ לְמִלִּים
הַלַּיְלָה כְּבָר נִיסָן לֵיל אַגָּדָה
אֲנִי מֵכִין מַתְכֹּנֶת הַשִּׁיר
מִבָּצֵק, טֶרֶם לֵדָה
מִבָּצֵק שֶׁטֶּרֶם יַחֲמִיץ
כְּדֵי לֶאֱפוֹת תְּמוּנָה עַצְמִית
אֲנִי נוֹטֵל מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים
מֵאֲבוֹתַי אַנְשֵׁי הַזְּמָן
מֵכִין תָּכְנִית לֵדָתִי
מְדַבֵּר אִתָּם חֲרִישִׁית.
מֵכִין לִי צֵידָה אִישִׁית.
אֲנִי מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכָם יִשְׁלָיוּ הֲוָיָה.
אֲנִי מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכָם כָּעֵת.
לוֹקֵחַ מֵהֶם צֵידָה, שִׁלְיָה
כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהִוָּלֵד.
***
יום הרת אם
יוֹם הֲרַת אִמִּי
הִגַּעְתִּי אֶל עוֹלָמִי
סָטַר הַמַּלְאָךְ עַל פִּי
הַדִּבּוּר
הָעוֹלָם הָיָה אָז שָׁבוּר
וְרָאִיתִי אֶת הָאוּר.
אוֹר זָרוּחַ בָּא אֵלַי
בְּבוֹאִי לְסוֹד הַיְּקוּם הַשָּׁלֵם
וּמַיִם שָׁטְפוּ אוֹתִי
עַל פִּי הַטַּבּוּר.
וַאֲנִי אִלֵּם.
בְּיוֹם הֲרַת אִמִּי
עָמַד הַשֶּׁמֶש דֹּם
מָצָאתָ אֶת עַצְמִי
עַל פִּי חֲלוֹם
עַל פִּי תְּהוֹם.
בְּיוֹם הֲרַת
הָעוֹלָם רָעַד
בְּיוֹם הֲרַת אֵם
הָעוֹלָם הַשָּׁבוּר הָיָה
שָׁלֵם.