אנטבקה
כיהודי ניצל מפוגרום
אני כותב לך
חשבת שהפוגרומים נעלמו מהעולם
לא היית מוכנה מבחינה נפשית
אבל התאפסת מהר
זכרון הפוגרום חי גם בך
ונמלטת לחדר מוגן.
זה כל מה שמבדיל ביני לבינך
החדר המוגן
לפעמים אין לו מנעול.
כל המפעל שבנית
ושבנו אבותייך
התברר כתלוי בחוט השערה
והחוט נקרע
אני הייתי ידוע בחוש ההומור שלי
אנשים שלא הבינו את הכאב
נהנו מהשנינות
האם זה כל מהות היהודי?
החלטות שגויות, או גורל?
העמסנו על סוסים ועל מזוודות מתגלגלות
ויצאנו יחד לחפש מקלט
במקום אחר