השיריים של הרבי
מתבוננת בשקט,רואה אותו מרוכז,
מוציא ממחטת בד לבנה מהכיס הפנימי של חליפתו השחורה.
פורש בזהירות על כף ידו השמאלית.
במרכזה, חתיכת קרפיון בגוני שחור אפור.
באגודל ואצבע ימין מפריד חתיכה קטנה מחתיכת הקרפיון הקטן,
מניח לאט,בזהירות בכף ידי כאומר: "משהו יקר הנחתי בכף ידך,
שלך הוא, קחי,תאכלי.."
מסתכלת , הבטן מתכווצת,
תחושת קבס עולה במעמקי גרוני,
עוד מעט ואקיא. איכס !!!
לא מסוגלת להכניסה לפי.
לפתע נדמה כי החתיכה זזה,פותחת פה קטן .
מתבוננת בה כמהופנטת,החתיכה כלוחשת:
"אני חתיכה קטנה מקרפיון אפור שחור ענק שהתבשל בסיר מיוחד לכבוד השבת,
לכבוד הרבי והטיש שערך לחסידיו,הכינו אותי בתשומת לב מרובה.
בשבת נכחתי במרכז השולחן,ליד הרבי וקהל חסידיו.
שמחתי,התרגשתי,ידעתי שתיכף ומיד עלי יברך הרבי,יטעם ואז אהיה קרפיון מבורך.
קהל החסידים יקומו,ידחפו זה את זה,יתאמצו,כל חסיד רוצה לקבל מנה,
כל חסיד רוצה להיות מבורך..
ואביך, התאמץ,הזיע,רצה לקבל חתיכת קרפיון מבורך.
הצליח, עטף אותי בממחטת בד לבנה נקייה, בעדינות,ביראת קודש".
הסתכלתי שוב על החתיכה הקטנה , הדוחה
הכנסתי לפי
מניחה כף ידי על מצבת האבן הלבנה