אהרלה אדמנית — משכן

משכן

בְּבֵית הַהַבְרָאָה שֶׁל הַחַיִּים

הַפְרָעָה אַחַר הַפְרָעָה

מְקַבֶּלֶת חֶדֶר לְעַצְמָהּ

מוֹצֵאת מִטָּה מֻצַּעַת

לְהַנִּיחַ רֹאשׁ עָיֵף

שֻׁלְחָן עָרוּךְ

לֶאֱכֹל אֲרוּחָה טוֹבָה

כִּסֵּא מִתְנַדְנֵד

לִקְרֹא סֵפֶר טוֹב

מְנוֹרָה מְאִירָה 

לְלַיְלָה טוֹב

בְּלִי שֵׁדִים אוֹ צָרוֹת

וְרוּחוֹת וּמִפְלָצוֹת

וּמְחַבְּלִים וְשׁוֹדְדִים 

רַק תֵּבַת אוֹצָרוֹת זוֹהֲרִים

סַבָּא, שֶׁאִבֵּד אֵי־שָׁם בִּלְבוֹב 

חָמֵשׁ אֲחָיוֹת, וְאָח, וְהוֹרִים

אָמַר לִי פַּעַם בְּלִבּוּב

שֶׁמִּשְׁכָּן בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת

מִטָּה, שֻׁלְחָן, כִּסֵּא, נֵר

כְּמוֹ שֶׁהָיָה לַנָּבִיא אֱלִישָׁע

בָּעִיר שׁוּנֵם

בְּבֵית הָאֵם הַגְּדוֹלָה

שֶׁהֵבִינָה

סבי מצד אמי, סבא משה ז"ל, היה עבורי ועבור אחרים מעין עוגן. בעולם משוגע, בעולם שלאחר השואה, שבה איבד כמעט את כל משפחתו: הוריו, אָחיו, כמעט כל אחיותיו (למעט אחת ששרדה יחד איתו במרחבי רוסיה אך אח"כ היא הלכה למרחקי אוסטרליה והוא לארץ ישראל), ואף לאחר אסונות אישיים נוספים שחווה – תמיד נשאר עם אופטימיות ועם חוש הומור עדין, היה בעל לב טוב ורחב באופן שמשך אליו כל אדם. תמונתו מחתונתנו מתנוססת בביתי ובני הצעיר קרוי על שמו, ועם זאת לא תמיד אני זוכר את מבטו החם והתם עם כל עליות ומורדות החיים. פעם אמר לי "וורט" זה, שמשכן בראשי תיבות: מיטה, שולחן, כיסא ונר, בדומה למתואר אצל אלישע הנביא בבית האישה הגדולה בשונם ("נַעֲשֶׂה־נָּא עֲלִיַּת־קִיר קְטַנָּה, וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה" [מלכים ב' ד, י]) – וזה מה שאדם צריך בחיים. ופתאום באביב השנה, אחרי תהליך ריפוי שעברתי בחורף, לקחתי את ראשי תיבות משכ"ן לעניין ההפרעות השונות והצורך לתת להן מקום והקשר ולהבין אותן. האמת, תהיתי לעצמי לא מעט זמן מתי אכתוב שיר על סבא משה, והינה השיר הזה פשוט יצא…

כתיבת תגובה