רות נצר — רוברט

רוברט 

שיחה עם המשורר האמריקאי רוברט בליי. השיר מתייחס לשורות מתוך ספרו של בליי, אנשים כמונו, קשב (תרגום משה דור)

1.
הִנֵּה הָעוֹרֵב מוֹפִיעַ
בִּמְעִיל פְרָק שָׁחֹר־אָפֹר.
נִצַּב לְצִדִּי, בְּחוֹף הַיָּם, וְקַד אֵלַי
בְּעֵת שֶׁקָּרָאתִי עַל-אוֹדוֹתָיו בַּשִּׁיר שֶׁכָּתַבְתָּ.
תְּחִלָּה שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ. דִּמִּיתִי
שֶׁבָּקַע מִתּוֹךְ הַשִּׁיר.
תּוֹדָה לְךָ רוֹבֶּרְט, נִשְׁמָתְךָ עָבְרָה דַּרְכִּי
כְּשֶׁהִמְרִיאָה אֶל שְׂדוֹת הָאֲגַמִּים.

2
בְּעוֹדִי כּוֹתֶבֶת זֹאת, נִפְתַּח הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ בַּמָּקוֹם בּוֹ
אַתָּה כּוֹתֵב אֵלַי:

"כָּל בֹּקֶר יֵשׁ לָנוּ סִכּוּי חָדָשׁ…"
וַאֲנִי לָמַדְתִּי מִמְּךָ דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה זוֹ לְהָנִיחַ לָשִׁיר לְנַפְשׁוֹ.

3.
צִפּוֹרִים צוֹמְחוֹת מִשַּׂעֲרוֹתַי, מִתְעוֹפְפוֹת סְבִיבְךָ וְשָׁבוֹת אֵלַי.
שִׁירֶיךָ הֵם איגרוֹת מֻצְפָּנוֹת אֵלַי.
הַנְּדִיבוּת שֶׁלְּךָ קוֹטֶפֶת עֲבוּרִי תַּפּוּחֵי שִׁיר
שׁוֹתֶלֶת בָּהֶם, בְּאַקְרַאי, מַטְמוֹנִים.
תִּינוֹק זוֹחֵל בֵּין צִדְפֵי הַחוֹל, הַיּוֹנִים מִסְתּוֹדְדוֹת בֵּינֵיהֶן,
הָעוֹרֵב מְהַדֵּס עַל הַחוֹל, טוּרְקִיז נִצַּת בַּמַּיִם,
הַגַּלִּים מַשְׁלִיכִים אֶל הַחוֹף אֶת הַשִּׁירִים שֶׁנּוֹעֲדוּ לָנוּ.

4.

אַתָּה אוֹמֵר: "הִנָּה בָּאתִי לְאַחַר שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת"
אַתָּה מַמְשִׁיךְ אֶת הִרְהוּרַי:
"הַדִּמְיוֹן הוּא הַדֶּלֶת לְבֵיתוֹ שֶׁל הָעוֹרֵב
וְהַיּוֹצֵא מִזֶּה שֶׁהַבְּרָכָה כְּבָר שׁוֹרָה עָלֵינוּ!"

5.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אוֹתְךָ;
חַי בַּיַּבֶּשֶׁת רְחוֹקָה.
לֹא אֵלַי כָּתַבְתָּ.
אֵלֶּה הַשִּׁירִים שֶׁאֲנַחְנוּ כּוֹתְבִים.
מֵעֵבֶר לַזְּמַן אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אֵלַי
"הִמְתַּנְתְּ לִי זְמַן כֹּה רָב, וְאֵיפֹה הָיִיתִי אֲנִי?"

 

 מתוך הגוף היחיד. ספרא. 2015.

 

כתיבת תגובה