תפילה על החטופים
משאול כרה שטן, משווע
קול אחיותינו ואחינו.
בלי נשמע קולם, רק בלב.
ולבנו הומה ועונה, והמייתו
עדיהם לא תחדור. אלוקים ישמע.
שמע אלוקים, פרוץ כבלי הרשע,
ואל תעזוב לשאול נפשנו.
*
תחזית
כן, איך שהוא נעבור את זה. יחזרו
ימי שלום. או שקט יחסי.
יטבחו בנו אך מעט, ובעיקר
גלי המשטמה העולמית והשקר
יכו בנו, גם מקרבנו, אבל
רווח יהיה. אוויר לנשימה
קצת. אזי הלוואי
שבקרב העם יחל גרעין אמת
לבעור, לזהור, ואל חומו למשוך
שרידי אוהבי ציון, הם יתנתקו
מערוצי העריצים, הם יתכנסו
ויחזו אנשי אמת ותושיה וידע
שונאי בצע.
ולהטו של אותו גרעין יהיה
לאש דת שתבלע שריפות השקר.
בינתיים גיבורינו יילחמו
תחת מצביאים מפוקפקים
בעזרת ה' צבאות, נצח ישראל,
ומי שבעורף רואה מחר
יִדור, כמו חולה אנוש לרפואתו,
מעשים שאת הסוכה הנפולה יקימו.
*
המקק
לבית נכנס מקק קטן.
לא הבחינו בו, שהוא ציר השטן.
הבית נהג כמנהגו.
ילדים על השטיח שיחקו בלגו
והמקק מן הפינה התבונן,
רשן נתונים והתכונן.
ראו אותו מדי פעם. אמרו
סתם מקק – מה כבר מקקים גרמו?
המקק טפח, אך לא שמו לב.
כל כך רצו בהוואי שלו.
יצאו לעבודה, תכננו חתונות,
חיברו שירים, צילמו תמונות.
עד יום בו המקק, עתה מפלץ רב,
בלע את הבית ואת כל תושביו.