תרצה פוסקלינסקי-שחורי – באובדן משותף

בְּאָבְדָן מְשֻׁתָּף יֵשׁ מַשֶּׁהוּ כּוֹבֵל
סוֹגֵר אֶת הַסֶּדֶק שֶׁעָשׂוּי לְאַפְשֵׁר לַכְּאֵב לְהִשְׁתַּחְרֵר
הַכְּאֵב לוֹבֵשׁ חַלּוּק לָבָן שֶׁל פְּסִיכִיאָטֶר וְכוֹתֵב עַל נְיָר לָבָן
רְשִׁימוֹת שֶׁל מָה שֶׁקָּרָה מָה שֶׁלֹּא צָרִיךְ הָיָה לִקְרוֹת וּמָה שֶׁקּוֹרֶה
אֲוִיר נָקִי לֹא נִכְנָס
וּזְחִיחוּת שֶׁל הַנְחָיוֹת לִשְׁעַת כְּאֵב
מֻשְׁמָעוֹת בְּרַמְקוֹל הַצִּבּוּרִי
אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת עַצְמִי מִתְנוֹעַעַת עַל פִּיהֶן
הַיָּדַיִם אוֹרְזוֹת אֶת מָה שֶׁקָּרָה לִי
הָרַגְלַיִם רָצוֹת אֶל מָה שֶׁיִּקְרֶה לִי
הָרֹאשׁ נִשָּׂא עִם כָּל הַשְּׁאָר לִ3שֵׁת הָרוּחוֹת
וְרוּחַ הַצָּפוֹן מַסִּיעָה אֶת הַנּוֹתָר
בְּאָבְדָן מְשֻׁתָּף יֵשׁ מַשֶּׁהוּ כּוֹבֵל אוֹ מְשַׁלֵּחַ לַחָפְשִׁי