תרצה פוסקלינסקי-שחורי – ללא כותרת

פָּגַשְׁתִּי אֶת גְּאֻלָּה מֵהַבַּנְק
הִיא סִפְּרָה לִי שֶׁהִתְגָּרְשָׁה וּמֵאָז הַבֵּן שֶׁלָּהּ לֹא מְדַבֵּר אִתָּהּ
וְאָז הִיא אָמְרָה כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי לָזֶה.
הַבֵּן שֶׁלִּי חָס עָלַי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה
הוּא לֹא מְסַפֵּר לִי שׁוּם דָּבָר עַל מָה שֶׁקּוֹרֶה לוֹ
וּבָרֹאשׁ שֶׁלִּי רָצִים הֲמוֹן דְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים לוֹ
וְהֵם קוֹרִים עִם הֲמוֹן חוּשִׁים מהפְכִים חֲשָׁשׁוֹת,
וְהֵם קוֹרִים עִם הֲמוֹן חוּשִׁים שֶׁהוֹפְכִים חֲשָׁשׁוֹת לַפְּחָדִים עמוקים.
אֶת גְּאֻלָּה פָּגַשְׁתִּי לִפְנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה
לֵךְ תֵּדַע אִם הַבֵּן שֶׁלָּהּ כְּבָר מְדַבֵּר אִתָּהּ אוֹ שֶׁהִתְרַגְּלָה
אֲבָל סִפּוּר הַעֲקֵדָה שֶׁל הַיָּמִים הָאֵלֶּה שָׁאַב אוֹתָהּ מִמֶּנִּי
וּמִלֵּא אוֹתָהּ חַיִּים רַבִּים מִדַּי
הוֹפֶכֶת עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק לְזוֹ שֶׁלָּנוּ הַהוֹרִים הַמַּמְתִּינִים
צָפָה בִּי מִתְבּוֹסֶסֶת מְנַסָּה מִיָּד-לְהִסְתַּגֵּל
אוּלַי לֹא נְדַבֵּר יוֹתֵר בִּכְלָל וְאוּלַי גַּם אֲנִי אֶתְרַגֵּל
מִתּוֹךְ הָעֹמֶס הַכִּמְעַט מַכְרִיעַ שֶׁל הַהַמְתָּנָה
אֲנִי מְבִינָה שֶׁאֶל הַר הַמּוֹרִיָּה יוֹרְדִים, וְאֵין אֵלָיו מִשּׁוּם מָקוֹם תְּוַאי שֶׁל עֲלִיָּה
וְאָז אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל אֵיךְ שֶׁיָּצָא שֶׁקָּרְאוּ לָהּ גְּאֻלָּה
וַאֲנִי גַּם חוֹשֶׁבֶת שֶׁאוּלַי גַּם לִי קוֹרְאִים כָּךְ