כל הפרחים מתו הקיץ, בגינה נשארה עלווה ירוקה בטקסטורות שונות. שלא כהרגלי אני ממשיכה להשקות, מקבלת אותם מחוסרי צבע וששון, מסתפקת איתם בהשרדות וכולנו יחד מאמינים ששארית הירוק תחזיק מעמד…

בְּאָבְדָן מְשֻׁתָּף יֵשׁ מַשֶּׁהוּ כּוֹבֵל סוֹגֵר אֶת הַסֶּדֶק שֶׁעָשׂוּי לְאַפְשֵׁר לַכְּאֵב לְהִשְׁתַּחְרֵר הַכְּאֵב לוֹבֵשׁ חַלּוּק לָבָן שֶׁל פְּסִיכִיאָטֶר וְכוֹתֵב עַל נְיָר לָבָן רְשִׁימוֹת שֶׁל מָה שֶׁקָּרָה מָה שֶׁלֹּא צָרִיךְ הָיָה…

פָּגַשְׁתִּי אֶת גְּאֻלָּה מֵהַבַּנְק הִיא סִפְּרָה לִי שֶׁהִתְגָּרְשָׁה וּמֵאָז הַבֵּן שֶׁלָּהּ לֹא מְדַבֵּר אִתָּהּ וְאָז הִיא אָמְרָה כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי לָזֶה. הַבֵּן שֶׁלִּי חָס עָלַי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה הוּא לֹא מְסַפֵּר לִי…

פרוזזה  קראתי את השיר של חנה קרמר. היא בכלל לא כותבת שירה היא מטורפת, היא נותנת לשיר שלה לשגע אותה נותנת לשיר שלה לפלוט את השורות שלו בעצמו נותנת לשיר…

נקודה אקראית כְּשֶׁכִּמְעַט מֵת הַקּוֹל שֶׁלָּךְ וְאֵין בָּךְ מַיִם וְהָאֲוִיר נִהְיֶה מַמָּשׁ יָבֵשׁ כְּשֶׁכִּמְעַט כָּל הַסִּימָנִים מַרְאִים שֶׁזֶּה כְּבָר לֹא יִקְרֶה תָּנִיחִי אֶת הָאֶצְבַּע הַמּוֹרָה שֶׁלָּךְ בִּנְקֻדָּה אַקְרָאִית עַל הַמַּפָּה…

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מֵת אֲסֻפַּת מַעֲשִׂים טוֹבִים מִתְפַּזֶּרֶת לְכָל עֵבֶר וְכָל הַסְּיָחִים מִשְׁתּוֹלְלִים בְּאֻרְוָה. זֶה נִרְאֶה כְּאִלּוּ הֵם סְתָם קוֹפְצִים מִבֶּהָלָה אוֹ תְּחוּשָׁה מֻטְעֵית שֶׁל חֹפֶשׁ אֲבָל בְּעֶצֶם הֵם אוֹסְפִים עַל גַּבָּם…

שהחרוצים ישמרו לעצמם את כל ההישגים שהאמיצים ישמרו לעצמם את כל מעשי הגבורה   תראי מצאנו חשופית אחת, אמרו הילדים שמצאתי בלולים בעשבי החוביזה מחפשים שבלולים חומים ולחים, ואני חשבתי…

[שיר זה מתכתב עם ברכה שבירך את נלי זק"ש באחד ממכתביו אליה ובו איחל לה "בריאות טובה ושירים כפי שהם צריכים להיכתב". -- המחברת]   עושה רמיה צלן מאחל בריאות…

* עומד אבא בסכין מונף ערב שבת מעלה חיוכיו המוכרים קרפיון לא עקוד נח לפניו וכרסו של אבא, יחד איתו, על קרש החיתוך יש בועה אחת שצפה לו בפנים בקוטר…