חוה פנחס-כהן — שני שירים

 לִרְאוּתוֹ

 

הָלַכְתִּי לִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים בְּתַחְתִּית הָהָר עִם כָּל הַזְּקֵנִים

הִתְעַטַּפְתִּי בְּטַלִּית יוֹסֵף שֶׁהִיא צֶמֶר כְּבָשִׂים וְכֻלָּה פַּסִּים

וְקָרַבְתִּי מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּבְיָדִי שְׁתֵּי קַעֲרוֹת חֶרֶס אַדְמַת

 מִדְבָּר וְהֵן מְלֵאוֹת עַד הַשָּׁפָה בְּחֵלֶב יְלָדַי. וְכַאֲשֶׁר חָזְרוּ הַמִּלִּים מִן הֶהָרִים

בְּהֵד שהשהשההה מעממעמע וְכָל הָעִזִּים פָּעוּ וְהַכְּבָשִׂים בָּכוּ וְהַפָּרוֹת גָּעוּ

וְכָל עֵדֶר עַמִּי וּמִשְׁפַּחְתִּי קָרָא וְנִשְׁמַע מֵהֶהָרִים ששההשהההשההה מעעע מֵעַע

וְשֶׁמֶשׁ בְּהִירָה הִבְעִירָה אֶת הַדָּם בְּאַגָּנִים וְהֵשִׁיבָה מֵהַמִּזְבֵּחַ בְּרַק סַכִּינִים

וּמֹשֶׁה קָרָא בִּשְׂפַת אִמִּי אֶת סֵפֶר הַבְּרִית, אָחַזְתִּי בִּילָדַי וְהִכְנַסְתִּי אוֹתָם

תַּחַת הַטַּלִּית, זָרַקְתִּי עֲלֵיהֶם חֵלֶב שַׁדַּי וְהַטַּלִּית שֶׁכִּסְּתָה רֹאשִׁי וּכְתֵפַי

נִצְבְּעָה בְּדָם פָּרָה שֶׁזָּרָה מֹשֶׁה עָלַי וְעַל עַמִּי וְרֵיחַ הֶחָלָב הַמָּתוֹק

צָבַע וְיִצְבַּע יְלָדַי בְּטַעְמוֹ כָּל הַדֶּרֶךְ עַד בּוֹאָם אֶל הַיַּרְדֵּן

וְאָז רָאִיתִי אֶת הָאֱלֹהִים

וְהוּא בִּלְתִּי נִשְׁקָף בְּאָגְנֵי הַדָּם אֶלָּא בַּכָּחֹל אֲשֶׁר מֵעַל הַמִּדְבָּר וּבַיָּם

אֲשֶׁר גָּאָה עָלַי בְּכָחֹל שֶׁאֵינוֹ נִפְרָד מֵהַיָּרֹק וּבְשִׁירָהּ אֲשֶׁר שַׁרְנוּ מֵעֵבֶר לַיָּם

כִּי בְּצֶבַע אֱלֹהִים נִגְלָה אֵלֵינוּ אֱלֹהִים בַּמִּדְבָּר בְּכָחֹל וּבְלִבְנַת וּבְסַפִּיר בָּאֵשׁ וּבְעָנָן

וּבְאָפֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם בְּקוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וּבֶחָלָב אֲשֶׁר נָתַן לִי עֲבוּר יְלָדַי וְרֵיחַ הֶחָלָב

אֵין כָּמוֹהוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וְלָתֵת בִּידֵי מֹשֶׁה כּוֹחַ לִכְתֹּב

אֶת הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא.

 

וְהֵמָּה אָכְלוּ וְשָׁתוּ אֶת בְּשַׂר הַפָּרָה וְשָׁתוּ אֶת דָּמָה וַאֲנִי אָפִיתִי אֶת הַלֶּחֶם

וְכָתַשְׁתִּי אֶת הַחֶלְמִית וְהַסִּרְפָּד וְהַגְּדִילָן וְכָל אֲשֶׁר מָצָאתִי צוֹמֵחַ לְיָד

וְהוֹסַפְתִּי מֵחֵלֶב הָעֵז וּמִבֵּיצַת הַחָגְלָה שֶׁיִּשְׁתּוּ וַיֹּאכְלוּ אֶת

טַעְמוֹ הַמְרַמָּתוֹק שֶׁל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר חָזוּ.

 

***

 

עלה אלי ההרה והיה שם

 

ידעתי שיותר מכל הוא רצה להיות שם

להיות שם איתו , לדבר איתו להיות שם

איתו בראש ההר במקום הנקרא שמים

ולרקוע את המילים הנולדות לאבן

להיות שם לבד , אבל להיות איתו

עם מי שאין לראותו ואולי ירגיש

הבל פיו על עורפו

 

וישכח מגע כף ידי על צוארו

עלה אלי והיה שם , אמר לו אדונו

כאילו איני כאן למרגלות ההר

מחכה לשפתיו צרובי האותיות

 

זו אני למטה מחכה להאכילו

מסיר הקישואים והבצלים

והבשר ימלא בטנו וישכיח

 

את השם והבל פה

ורוח על עורפו

Leave a Reply