העולם שהשארת מאחור
אתה לא יודע איזה עולם השארת מאחור.
בלוויה אמרו שהמוות שלך משאיר עולם חסר תקווה.
לא ידענו אז כמה תקווה עוד תאבד.
לא ידענו כמה בטחון הרגשנו,
על שכבת קרח דקה.
בלוויה גם אמרו שדווקא בשבילך צריך להמשיך לקוות.
אז אנחנו מנסים. משתדלים.
נותנים חיבוק חזק, למרות שהשארת אותנו קצת יתומים.
יותר מדי אנשים אומרים קדיש בבית הכנסת.
לפחות זה מה שחשבתי בשלושים שלך.
לא ידעתי כמה עוד יאמרו.
לא ידעתי כמה נתגעגע לחיבוק שלך,
לדיונים על "המצב בארץ",
להרגיש שמה שמתרחש סביבנו הוא תיאורטי.
קשה להסביר.
מאז שעזבת הכל מרגיש כמו לא אמיתי.
וגם אמיתי הרבה יותר.