דיאלוג עם אלוהים
זה שנכתב לאחר שיחה עם משוררת, שעלתה מרוסיה, חילוניה, והיא ניסתה להבין את הרבוד ה"דתי" של חיי. היה נסיון כנה להבין אבל תפיסה חזקה של ה"אלוהות הדתית" כמו שהיא נתפסת בעיני חילונים רבים – זקן קשוח ופרימיטיבי עם מזוכיזם קיצוני, או משהו הסגנון. אלוהים אשר עליו אמר הרב קוק, או הרב צבי יהודה באחד משיחותיו עם אדם חילוני, משהו בסגנון, "אה, אם כך אתה רואה את האלוהים, אז גם אני לא מאמין בו.
אני לא מאמין באלוהים.
בית זית, 20.8.18
אני לא מאמין באלוהים.
אני לא מאמין ב…
אני מאמין את אלוהים.
אני מאמן אותו במציאות,
שומע את קולו בליבי,
נותן לו חיים בילדיי,
חש נשימתו באשתי,
כוסף אליו מתוך אחיי,
מודה לו בכאבי,
שר לו בכתביי,
קובר אותו בשתיקתי,
מאמת אותו בדבריי,
מאבד אותו בתפילתי,
נוגע בו בפתע פתאום, ללא הכנה.
כברק.
נותן לו טעם בברכותיי,
שמחה במאכלי,
קשר, במבטי הנוכח.
מעגן אותו באדמת שורשים טחובה בהפריחי טבעות עשן.
מגלה לו את עצמי,
נלחם בו בלילותיי,
מגשש דם ודמע ומגיש לו כשי,
את יגיעתי.
מוסר לו ידיעתי,
הנני שלך, אלוהיי,
אבי,
אני.
לאחר מכן היא שלחה לי שיר תגובה וזה היה תגובה לשיר שלה. וזה הסיפור למעשה מאחורי השיר.
דיאלוג על אלוהים – חלק ב'
בבקעה, בדרך לשדמות מחולה, 21.8.18
את זועקת אלי שברים וייאוש,
מטיחה ראשך בדלת, בניסיון לפותחה,
לבקוע אפילו סדק.
אך לא ביכולתי לכלוא במילים.
את מבקשת להבין.
הדרישה היא להאמין.
פוחדת לדשדש כעיוורת,
לא מוותרת,
בצדק.
רואה טבעת חנק, עשויה משי שחור,
טמא וטהור,
ואני מנסה לשבור,
אלילי גלות,
להיות מוכן לכפור באלוהות,
דמיונית,
המבקשת בינה מלאכותית,
שנקיים איזו תכנית הפעלה ממלכתית,
ספר חוקים לעליה במעלית.
אבל תחשבי,
אם הכול היה טוב ויפה
מזמין ומפתה,
איך היו הדלתות נשברות?
או..
איך היית יכולה לשבור דלתות,
לבקוע סדקים בהכרתך,
ולגלות עולם חדש לעמך.